1, פ"י, — גָּרַע השערות, חתך, מרט אותן: וגם אני אֶגְרַע2 ולא תחוס עיני (יחזק' ה יא). — ואמר המליץ: טוב העולם מביתך יגרע, והרמה את זקנך תגרע (עזר' הבבלי, תוכח' מוסר לד:). — ופעול גָּרוּעַ, זקן גָּרוּעַ, שמרטו אותו: כי כל ראש קרחה וכל זקן גְּרֻעָה3 (ירמ' מח לז). — ובהשאלה °לשדה שאכל הבהמה העשבים ועשאו קרחה: ואם תרצה ראות דמיון זקנו ראה עמק אשר גרעו כשבים (ריב"ג, השרשים, פצל).
1 אין בעלי השרשים מודים במציאות שרש מיוחד במשמעה זו, ועי' הערה שלקמן.
2 כך למערבאי, ולמדנחאי אגרע כתיב אגדע קרי, וי"ס אגדע כתיב וקרי. והנה בתחלת הפרשה נצטוה יחזקאל לקחת תער הגלבים ולהעביר על ראשו ועל זקנו לסימן, ולכן קרוב הדבר כי פה הכונה לעומת זה מריטת הזקן, כעין מדה כנגד מדה. בארמ' ותגלח שבע מחלפות ראשו וגרעת. בסור' גרע ר"ל חתך השערות, גזז.
3 בישע' טו ב במקום גרעה בריש גדעה בדלת. ואין לברר איזו נוסחה היא העקרית. ויש גורסים גם כאן בדלת כמו בישע', ויש גורסים להפך גם שם בריש ולא בדלת.