דָּא
* 1, — קול חקוי של קריאה לגמל לזרז אותו בהליכה וכדומה: הנזהה של הגמל דא דא 2 פסח' קיב:. — ועי' קול.
1 בערב' דַאה, דֹה دَاه, دُه, קול קריאה להנאקה לבוא לולדיה.
2 בארמ': אמר רב ניזהא דתורא הן הן ניזהא דאריה זה זה ניזהא דגמלא דא דא ניזהא דארבא הילני הייא שם. ופרש"י: לחש על השור שלא ינגחנו. אבל כבר דחה רשב"ם פרוש זה ואמר: ונראה בעיני שאינו לחש אלא גערה שגוער בו בלשון הזה להבריחו מעליו או כדי שיעשה מלאכה וכן כולן וכו' ניזהא דארבא כדי למושכה בחבל ולהוליכה לנהר. ע"כ. והוא הפרוש האמתי, כמו בלשון ערב', ועי' ערך נזהה.