קֹל1, ש"ז, כנ' קוֹלִי, קֹלִי, קוֹלֵנוּ, קֹלֵנוּ, קוֹלְךָ, קֹלְךָ, קוֹלֶךָ, קֹלֶךָ, קוֹלֵךְ, קוֹלְכֶם, קֹלְכֶם, קוֹלוֹ, קֹלוֹ, קוֹלָהּ, קֹלָהּ, קוֹלָם, קֹלָם, קוֹלָן, מ"ר קוֹלֹת, קֹלוֹת, קֹלֹת,  —  א) כל מה שהאזן שומעת, Schall, Laut, son; sound, קוֹל גָּדוֹל: וירעם יי' בְּקוֹל גדול ביום ההוא על פלשתים ויהמם (ש"א ז י). מעם יי' צבאות תפקד ברעם וברעש וְקוֹל גדול (ישע' כט ו). — אֵין קוֹל (ואין ענה ואין קשב): ויקראו בשם הבעל מהבקר ועד הצהרים לאמר הבעל עננו ואין קוֹל ואין ענה (מ"א יח כו). ויהי כעבר הצהרים ויתנבאו עד לעלות המנחה ואין קוֹל ואין ענה ואין קשב (שם שם כט). וגחזי עבר לפניהם וישם את המשענת על פני הנער ואין קוֹל ואין קשב (מ"ב ד לא). — קוֹל צְעָדִים: וישמעו את קוֹל יי' אלהים מתהלך בגן לרוח היום (בראש' ג ח). ויהי בשמעך את קוֹל צעדה2 בראשי הבכאים אז תחרץ (ש"ב ה כד). ויהי כשמע אחיהו את קוֹל רגליה באה בפתח ויאמר באי אשת ירבעם (מ"א יד ו). בבא המלאך סגרו הדלת וכו' הלא קוֹל רגלי אדניו אחריו (מ"ב ו לב). — קוֹל שְׁעָטָה: מִקּוֹל שעטת פרסות אביריו מרעש לרכבו המון גלגליו (ירמ' מז ג). — קוֹל כנפי החיות וכדו': ואשמע את קוֹל כנפיהם כקול מחנה וכו' ויהי קוֹל מעל לרקיע אשר על ראשם (יחזק' א כד-כה). ותשאני רוח ואשמע אחרי קוֹל רעש3 גדול ברוך כבוד יי' ממקומו וקוֹל האופנים לעמתם וְקוֹל רעש גדול (שם ג יב-יג. — קוֹל עלה נִדָּף: והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קוֹל עלה נדף ונסו מנסת חרב (ויקר' כו לו). — קוֹל סִירִים נִשְׂרָפִים: כי כְקוֹל הסירים תחת הסיר כן שחק הכסיל (קהל' ז ו). — קוֹל רחים: והאבדתי מהם קוֹל ששון וקוֹל שמחה קול חתן וקול כלה קוֹל רחים4 ואור נר (ירמ' כה י). ביום שיזעו שמרי הבית וכו' וסגרו דלתים בשוק בשפל קוֹל הטחנה ויקום לקול הצפור וישחו כל בנות השיר (קהל' יב ד). — קוֹל הָרַעַם: זרמו מים עבות קוֹל נתנו שחקים אף חצציך יתהלכו קוֹל רעמך בגלגל האירו ברקים תבל (תהל' עז יח-יט). מן גערתך ינוסון מן קוֹל רעמך יחפזון (שם קד ז). — ומ"ר קוֹלוֹת, קוֹלוֹת אֱלֹהִים: ויי' נתן קֹלֹת וברד (שמות ט כג). ורב מחיות קֹלֹת אלהים וברד (שם שם כח). ויהי קֹלֹת וברקים וענן כבד על ההר (שם יט יו). וכל העם ראים את הַקּוֹלוֹת ואת הלפידים (שם כ יח). — חֲזִיז קֹלֹת: בעשתו למטר חק ודרך לחזיז קֹלוֹת איוב כח כו. מי פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קֹלוֹת (שם, לח כה). — וקוֹל צִנּוֹרֵי5 הָאֵל: תהום אל תהום קורא לְקוֹל צנוריך (תהל' מב ח). — קוֹל מַיִם רַבִּים: ואשמע את קוֹל כנפיהם כְּקוֹל מים רבים (יחזק' א כד). ומ"ר קוֹלוֹת מַיִם רַבִּים: מִקֹלוֹת מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום יי' (תהל' צג ד). — קוֹל הֲמוֹן הַגֶּשֶם: ויאמר אליהו לאחאב עלה אכל ושתה כי קוֹל המון הגשם6 (מ"א יח מא). — וקוֹל הָמוֹן של צבא מרום: קוֹל המון בהרים דמות עם רב קוֹל שאון ממלכות גוים נאספים יי' צבאות מפקד צבא מלחמה במקור נדפס 'בלחמה'. מִקּוֹל המון נדדו עמים (שם לג ג). — וקוֹל הֲמֻלָּה: לְקוֹל המלה גדלה הצית אש עליה (ירמ' יא יו). — וקוֹל מַחֲנֶה: קול המלה כְּקוֹל מחנה (יחזק' א כד). — וקוֹל שְׁאוֹן קִרְיָה: וישמע יואב את קול השופר ויאמר מדוע קוֹל הקריה הומה (מ"א א מא). — קוֹל תְּרוּעָה: וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מה קוֹל התרועה הגדולה הזאת במחנה העברים (ש"א ד ו). — קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה או חֲלוּשָה, קוֹל עֲנוֹת7: אין קוֹל ענות גבורה ואין קוֹל ענות חלושה קוֹל ענות אנכי שמע (שמות לב יח). — קוֹל מְחַצְצִים8, קוֹל תוקעים בחצצרות: מִקּוֹל מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות יי' (שפט' ה יא). — וקוֹל כְּלֵי תְרוּעָה, קוֹל שׁוֹפר: ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקֹל שפר חזק מאד וכו' ויהי קוֹל השפר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בְקוֹל (שמות יט יו-יט). וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידים ואת קוֹל השפר (שם כח יח). וישלח אבשלום מרגלים בכל שבטי ישראל לאמר כשמעכם את קוֹל השפר ואמרתם מלך אבשלום בחברון (ש"ב יה י). — קוֹל כִּנּוֹר: והשבתי המון שיריך וְקוֹל כנוריך לא ישמע עוד (יחזק' כו יג). — קוֹל זִמְרָה: זמרו ליי' בכנור בכנור וְקוֹל זמרה (תהל' צח ה). — קוֹל רִנָּה: צאו מבבל ברחו מכשדים בְּקוֹל רנה (ישע' מה כ). כל העמים תקעו כף והריעו לאלהים בְּקוֹל רנה (תהל' מז ב) — קוֹל תּוֹדָה: ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את מזבחך יי' לשמע בקוֹל תודה ולספר כל נפלאותיך (שם כו ז). — קוֹל רִנָּה וְתוֹדָה: אדדם עד בית אלהים בְּקוֹל רנה ותודה המון חוגג (שם מב ה). — קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה: קוֹל רנה וישועה באהלי צדיקים (שם קיח יה). — קוֹל מְשַׂחֲקִים: ויצא מהם תודה וְקוֹל משחקים (ירמ' ל יט). — קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה: עוד ישמע וכו' בהרי יהודה ובחצות ירושלם וכו' קוֹל ששון וְקוֹל שמחה קוֹל חתן וקוֹל כלה קוֹל אומרים הודו את יי' צבאות (שם לג יא, וכעין זה שם עוד). — קוֹל דְּבָרִים של אדם או אל9: וידבר יי' אליכם מתוך האש קוֹל דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים זולתי קוֹל (דבר' ד יב). וישמע יי' את קוֹל דבריכם בדברכם אלי ויאמר יי' אלי שמעתי את קוֹל דברי העם הזה אשר דברו אליך (שם ה כה). ברכו יי' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע בְּקוֹל דברו (תהל' קג כ). ואשמע את קוֹל דבריו וכשמעי את קוֹל דבריו ואני הייתי נרדם על פני (דני' י ט). — קוֹל מִלִּין: אך אמרת באזני וְקוֹל מלין אשמע (איוב לג ח). — קוֹל אָלָה, שמשביעים בה את הצבור: ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה (ויקר' ה א). — קוֹל דְּמָמָה דַקּה: ואחר הרעש אש לא באש יי' ואחר האש קוֹל דממה10 דקה (מ"א יט יב). — ב) קוֹל במשמ' קוֹל אדם בדבורו, Stimme; voix; voice: וישמע אלהים את קוֹל הנער11 ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר אל תראי כי שמע אלהים אל קוֹל הנער באשר הוא שם (בראש' כא יז). הַקֹּל קוֹל יעקב (שם כז כב). המה עם בית מיכה והמה הכירו את קוֹל הנער הלוי (שפט' יח ג). ויכר שאול את קוֹל דוד ויאמר הֲקוֹלְךָ זה בני דוד ויאמר דוד קוֹלִי אדני המלך (ש"א כו יז). — וקוֹל בְּכִי: וכל הארץ בוכים קוֹל גדול (ש"ב יה כג). סורו ממני כל פעלי און כי שמע יי' קוֹל בכיי (תהל' ו ט). ויהי לאבל כנרי ועגבי לְקוֹל בכים (איוב ל לא). ועי' שָׁמַע. — קוֹל נְהִי: כי קוֹל נהי נשמע מציון איך שדדנו (ירמ' ט יח). — קוֹל יְלָלָה: קוֹל יללת הרעים כי שדדה אדרתם (זכר' יא ג). — קוֹל אֲנָחָה: מִקּוֹל אנחתי דבקה עצמי לבשרי (תהל' קב ו). — קול שַׁוְעָה: הנה קוֹל שועת בת עמי מארץ מרחקים (ירמ' ח יט). — קוֹל תַּחֲנוּנִים: שמע קוֹל תחנוני בשועי אליך (תהל' כה ב). — קוֹל צְעָקָה, זְעָקָה: וישמע עלי את קוֹל הצעקה ויאמר מה קוֹל ההמון הזה (ש"א ד יד). קוֹל זעקה12 מבבל ושבר גדול מארץ כשדים (ירמ' נא נד). — קוֹל חֲרָדָה: קוֹל חרדה שמענו פחד ואין שלום (שם ל ה). קוֹל פַּחַד, פְּחָדִים: והיה הנס מִקּוֹל הפחד יפל אל הפחת (ישע' כד יח). קוֹל פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו (איוב יה כא). — וקוֹל הָאָדָם בְּשִׁירָה, קוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת: בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע וכו' אם אשמע עוד בְּקוֹל שרים ושרות (ש"ב יט לו). — קוֹל עָרֵב: השמיעיני את קולך כי קוֹלֵךְ ערב (שה"ש ב יד). — יְפַה קוֹל: והנך להם כשיר עגבים יפה קוֹל ומטב נגן (יחזק' לג לב). —וקוֹל האל המדבר: ואשמע את קוֹל אדני אמר את מי אשלח ומי ילך לנו (ישע' ו ח). קוֹל יי' לעיר יקרא (מיכה ו ט). — וקוֹל החיות והבהמות: ויאמר שמואל ומה קוֹל הצאן הזה באזני וקוֹל הבקר אשר אנכי שמע (ש"א יה יד). על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עובר ולא שמעו קוֹל מקנה (ירמ' ט ט). קוֹל שאגת כפירים כי שדד גאון הירדן (זכר' יא ג). שאגת אריה וְקוֹל שחל ושני כפירים נתעו (איוב ד י). — והצפרים: עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאים יתנו קוֹל (תהל' קד יב). עת הזמיר הגיע וְקוֹל התור נשמע בארצנו (שה"ש ב יב). וסגרו דלתים בשוק בשפל קול הטחנה13 ויקום לְקוֹל הצפור14 (קהל' יב ד). — קוֹל מִצְהֲלוֹת הָאַבִּירִים: מדן נשמע נחרת סוסיו מִקּוֹל אביריו רעשה כל הארץ (ירמ' ח יו). — וְקָרָא אדם בְּקוֹל גדול: ויעמוד רבשקה ויקרא בְקוֹל גדול יהודית (מ"ב יח כח, ישע' לו יג). — וְזָעַק קוֹל גדול: והמלך לאט פניו ויזעק המלך קוֹל גדול בני אבשלום אבשלום בני בני (ש"ב יט ה). ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניה מת ואפל על פני ואזעק קוֹל גדול ואמר אהה אדני יי' כלה אתה עשה את שארית ישראל (יחזק' יא יג). — עָנָה וְאָמַר קוֹל גָּדוֹל: ויענו כל הקהל ויאמרו קוֹל גדול כן כדבריך עלינו לעשות (עזר' י יב). — וקוֹל רָם: וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קוֹל רם (דבר' כז יד). וקוֹל אֶחָד, כמו פֶּה אֶחָד: ויען כל העם קוֹל אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר יי' נעשה (שמות כד ג). — ובצרופים עם פעל, נָשָׂא קוֹל, קוֹלוֹ: ותלך ותשב לה מנגד וכו' ותשא את קֹלָהּ ותבך (בראש' כא יו). וישא עשו קֹלוֹ ויבך (שם כז לח). ועי' נָשָׂא. — הֵרִים קוֹל: ויהי כשמעו כי הרימתי קוֹלִי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה (שם כט יה). את מי חרפת וגדפת ועל מי הרימות קוֹל ותשא מרום עיניך עד קדוש ישראל (מ"ב יט כב). על הר נשפה שאו נס הרימו קוֹל להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים (ישע' יג ב). — נָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּבְכִי: ולא יכל יוסף להתאפק וכו' ויתן את קֹלוֹ בבכי (בראש' מה א-ב). — נָתַן קוֹלוֹ לפלוני, קרא לו: כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קוֹלֶךָ (משלי ב ח). — נָתַן (בְּ)קוֹל על פלוני, צעק עליו: הזכירו לגוים הנה השמיעו על ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על הרי יהודה קוֹלָם (ירמ' ד יו). היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בְּקוֹלָהּ (שם יב ח). — צִהֵל קוֹלוֹ: צהלי קוֹלֵךְ בת גלים (ישע' י ל). — ובהקדמת המלה קול כנושא ראשון לפני הנושא שבפעל: קוֹלִי אל יי' אקרא (תהל' ג ה). קוֹל נגידים נחבאו15 ולשונם לחכם דבקה (איוב כט י). — וקוֹל, קוֹל האל, במשמ' רעם: קוֹל יי' על המים אל הכבוד הרעים יי' שבר ארזים וכו' קוֹל יי' בכח קוֹל יי' בהדר קוֹל יי' שבר ארזים וכו' קול יי' חצב להבות אש קוֹל יי' יחיל מדבר וכו' קוֹל יי' יחולל אילות וכו' (תהל' כט ג-ט). שמעו שמוע ברגז קֹלוֹ והגה מפיו יצא וכו' אחריו ישאג קוֹל ירעם בְּקוֹל גאונו ולא יעקבם כי ישמע קוֹלוֹ ירעם אל בְּקוֹלוֹ נפלאות (איוב לז ב-ה). — האל נָתַן קוֹל, במשמ' הרעים: ירעם מן שמים יי' ועליון יתן קוֹלוֹ (ש"ב כב יד). יי' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קוֹלוֹ ירמ' כה ל.  ויי' מציון ישאג ומירושלם יתן קוֹלוֹ ורעשו שמים וארץ (יואל ד יו). יי' מציון ישאג ומירושלם יתן קוֹלוֹ ואבלו נאות הרעים ויבש ראש הכרמל (עמ' א ב). — ונָתַן בְּקוֹלוֹ: המו גוים מטו ממלכות נתן בְּקוֹלוֹ תמוג הארץ (תהל' מו ז). לרכב בשמי שמי קדם הן יתן בְּקוֹלוֹ קוֹל עז (שם סח לד). — ג) קוֹל, במשמ' תכן הדברים שאדם או האלהים משמיע, כגון שמע לקול האדם, האל: ולאדם אמר כי שמעת לְקוֹל אשתך וכו' ארורה האדמה בעבורך (בראש' ג יז). ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני יי' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לְקוֹל שרי (שם יו ב). — ושָׁמַע  אדם לְקוֹל האוֹת, נשמע למסֻפר על האות: והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו  לְקֹל האת הראשון והאמינו לְקֹל האת האחרון (שמות ד ח). — ושָׁמַע אדם בְּקוֹל פלוני, נשמע לו, עשה כמדֻבר: ואם לא תשמעו בְּקוֹל יי' ומריתם את פי יי' והיתה יד יי' בכם ובאבותיכם (ש"א יב יה). כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו היום אם בְּקֹלוֹ תשמעו (תהל' צה ז). ועי' שָׁמַע. — והוליך את הַקוֹל, במשמ' מסר את המדבר: גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הַקוֹל ובעל הכנפים יגיד דבר (קהל' י כ). — ונָתַן קוֹל בעיר, בארץ, העביר קוֹל, הכריז, השמיע לרבים: ויצו משה ויעבירו קוֹל במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש (שמות לו ו). ובשנת אחת לכורש מלך פרס וכו' העיר יי' את רוח כרש מלך פרס ויעבר קוֹל בכל מלכותו וגם במכתב לאמר וכו' (עזר' א א). ויעבירו קוֹל ביהודה וירושלם לכל בני הגולה להקבץ ירושלם (שם י ז). ויתנו קוֹל ביהודה וּבירושלם להביא ליי' משאת משה עבד האלהים על ישראל במדבר (דהי"ב כט ט). — והַקּוֹל נשמע במקום, השמועה הגיעה לשם: והַקֹּל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף (בראש' מה יו). — ד) וקוֹל, כאלו במשפט מקֻצר, במשמ' הנה נשמע קוֹל16: ויאמר מה עשית קוֹל דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה (שם ד י). ויאמר אליהו לאחאב עלה אכל ושתה כי קוֹל המון הגשם (מ"א יח מא). קוֹל קורא17 במדבר פנו דרך יי' ישרו בערבה מסלה לאלהינו ישע' מ ג. קוֹל צפיך נשאו קוֹל יחד ירננו (שם נב ח). קול שאון עיר קול מהיכל קוֹל יי' משלם גמול לאיביו. (שם סו ו). קוֹל זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים (ירמ' נא נד).  — ואמר בן סירא: מלואות פז וחותם ברקת קול מזמור על נועם תירוש (ב"ס גני' לב ו). חיל מחיל כנחל איתן וכאפיק אדיר  בחזיז קולות (שם מ יג). קול רעמו יחיל ארצו (שם מג יז). וארים מארץ קולי ומשערי שאול שועתי (שם נא ט). באמונתו ובענותו בחר בו מכל בשר וישמיעהו את קולו ויגישהו לערפל (שם מה ד ה). — ובתו"מ: מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה וכו' (תענ' ב ד). היה עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין, איש פלוני מגרש את פלונית ממקום פלוני, ואמר זה שמי וזה שם אשתי, פסול לגרש בו (גיט' ג א). מי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע את קולי יכתוב גט לאשתי, הרי אלו יכתבו ויתנו (שם ו ו). נפל לפניו מקול הכריה חייב, לאחריו מקול הכריה פטור (ב"ק ה ו). חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין וכו' אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות (ב"ב ב ב). אין חייבין על שמיעת הקול (הור' ב ה). מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח, מיריחו היו שומעין קול המגריפה, מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז, מיריחו היו שומעין קול החליל, מיריחו היו שומעין קול הצלצל, מיריחו היו שומעין קול השיר, מיריחו היו שומעין קול השופר, ויש אומרים אף קול כ"ג בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים (תמיד ג ח). והם אומרים מה קול בעזרה, קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים (מדות א ב). זה הוא שאמרו, כשהוא (הכבש) חי קולו אחד, וכשהוא מת קולו שבעה, כיצד קולו שבעה, שתי קרניו חצוצרות, שתי שוקיו שני חלילין, עורו לתוף, מעיו לנבלים, בני מעיו לכנורות (רבי יהושע קנים ג ו). וכשהיה מידק היה אומר הדק היטב הדק היטב, שהקול יפה לבשמים (ירוש' יומא ד ה). אין שני קולות נכנסים באוזן אחת שם מגי' ד א. הרחי והמראה והקול אין בהם מעילה ר' יהושע  בן לוי, שם סוכה ה ג. קול באשה ערוה (שמואל, ברכ' כד.). שלשה משיבין דעתו של אדם, אלו הן, קול ומראה וריח (שם נז:). מאי הב הב וכו' קול גיהנם צועקת ואומרת הביאו לי ב' מנות וכו' (בשם מר עוקבא, ע"ז יז.). — *קוֹל הֲבָרָה, קול לא ברור: התוקע לתוך הבור וכו' אם קול שמע יצא, ואם קול הברה שמע לא יצא (ר"ה ג ז). ועי' *הֲבָרָה. — *קוֹל מְגִלָּה, קול קריאת המגלה: מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת וכו' ושמע קול שופר או קול מגילה, אם כיון לבו יצא (שם שם). — *קוֹל צְוָחָה: היה בא בדרך ושמע קול צוחה בעיר ואמר יהי רצון שלא יהיו אלה בני ביתי הרי זו תפלת שוא (ברכ' ט ג). אל תחפזו מקול קרנות, אל תערצו מפני קול צווחות (סוטה ח א). — קוֹל מצהלות חתנים: ישמע בערי יהודה וכו'  קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם (כתוב' ח.). — *קוֹלֵי18 קוֹלוֹת: ויהי קולות, קולי קולות משונים זה מזה (מכי' יתרו, מסכתא דבחדש השלישי ג). ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות (רבי טבי בשם ר' יאשיה, ברכ' טו:). — *וקוֹלוֹ של אדם או של דבר הולך, הקול מתפשט ונשמע למרחוק: אי זו היא הקולנית וכו' כל שקולה הולך ממיטה למיטה בשעת תשמיש (רב, ירוש' כתוב' ז ז). שלש קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו ואלו הן קול גלגל חמה וקול המונה של רומי וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף וכו' (ת"ר, יומא כ:). אומרים לפרת, למה אין קולך הולך, אמר להם, איני צריך, מעשי מודיעים אותי וגו', אומרים לחדקל, למה קולך הולך, אמר להם הלואי נשמע קולי ונראה, אומרים לאילני מאכל למה אין קולכם הולך, א"ל אין אנו צריכים, פרותינו מעידין עלינו, אומרים לאילני סרק למה קולכם הולך, א"ל הלואי נשמע קולינו ונראה (רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי, מד"ר בראש' טז). ומפני מה האשה קולה הולך ולא האיש, אמר להם (רבי יהושע לשואלים), משל אם תמלא קדרה בשר אין קולה הולך, כיון שתתן לתוכה עצם מיד קולה הולך (שם שם יז). — *והקול יוצא, השמועה נשמעת: קול יוצא לנשואה ואין קול יוצא לארוסה, יכולה היא אשה להטמין עצמה ולומר לא נתארסתי ואינה יכולה להטמין עצמה ולומר לא נשאתי (רבי אחא בשם ר' תנחום בר חייה, ירוש' יבמ' יג א). קול יוצא למתנה ואין קול יוצא למציאה שם כתוב' ו א — *וקוֹלוֹ פּוֹזֵז, טהור כמו פָּז: מהו מפזז, שהיה הזהב המסונן שהיה עליו (על דוד) קולו פוזז (מד"ר במד' ט). — *ועם תאר: עד השקיפה היו אומרי' קול נמוך, מיכן והילך היו אומרי' קול גבוה (ירוש' מע"ש ה ט). ד"א קול רם, המעולה שבקולות, א"ר יצחק לא קטון ולא גדול אלא בינוני (שם סוטה, ז ב). היה קולו דק או עבה או צרוד כשר, שכל הקולות כשרין בשופר (ר"ה כז:). איזהו סריס חמה וכו' כל שקולו לקוי ואין ניכר בין איש לאשה, ואיזו היא אילונית וכו' כל שקולה עבה ואינה ניכרת בין אשה לאיש (יבמ' פ:). דבר אחר בקולך, שאם היה קולך נאה והיית יושב בבית הכנסת עמוד וכבד ה' בקולך וכו' (פסיק' רב', עשר מעשר, קכז.). — *ועם פעל: ואמרו אל כל ישראל קול רם, כקולו של רם, מלמד ששיתף הקב"ה קולו עמהן (שם, סוטה ז ב). אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא, ואם אי אפשר למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ימעך19 הקורא קולו ויקרא (ברכ' מה.). לכו וחזרו על בתי כנסיות וכו' ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפין20 בקולן אין אתם יכולים להזדוג להם (מד"ר בראש' סח). באותה שעה הרימו (בני ישראל) קולם בבכיה גדולה עד שעלתה בכיתם למרום (שם איכה, פתיח'). — *בַּת קוֹל21 — א) קול הברה הנשמע בחלל האויר ואין רואים ואין יודעים של מי הוא: ומשיאין (אשה) על פי בת קול, מעשה באיש שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת, הלכו ולא מצאו שם אדם, והשיאו את אשתו וכו' (יבמ' טז ו. הולכין אחר שמיעת בת קול, מאי טעמא, ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו (ר' אלעזר, ירוש' שבת ו ט). ר' יוחנן ורשב"ל הוו מתחמדין מיחמי אפוויי דשמואל, אמרין נלך אח' שמיעה בת קול, עברון קומי סידרא, שמעון קליה דטלייא ושמואל מת, וסיימון וכן הוות ליה, ר' יונה ור' יוסה סלקון מבקרה לר' אחא דהוה תשיש, אמרין נלך בתר שמיעת בת קול, שמעון קליה דאיתתא אמרה לחבירתא, איטפי בוצינה, אמר' לה, לא יתטפי ולא מיטפי בוציניהון דישראל (שם שם). — ב) בפרט קול אלהי, שלוח מהאלהוּת להודיע לב"א רצונה, göttliche Stimme; voix divine; divine voice: משמת חגי זכריה ומלאכי נביאים האחרונים פסקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן היו משמיעין להן בת קול.  מעשה שנכנסו חכמ' לבית גוריו ביריחו ושמעו בת קול אומ' יש כאן אדם שראוי לרוח הקודש וכו' ונתנו עיניהם בהילל הזקן וכו' (תוספת' סוטה יג ב-ג). עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו (ר' ירמיה בן אלעזר, ירוש' שבת ו ט). ואתת בת קול ואמרה להון כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי יהא מבושר לחיי העולם הבא בר מן קצרה, כיון דשמע כן סליק לאיגרא וטליק גרמיה ומית, נפקת ברת קלא ואמרת ואפילו קצרא (שם כתוב' יב ג). אמר שר העולם לפניו רבש"ע צביונו עשה לצדיק זה (חזקיהו, לעשותו משיח), יצתה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי, אמר נביא אוי לי אוי לי עד מתי, יצתה בת קול ואמרה בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו (ר' תנחום בשם בר קפרא, סנה' צד.). בג' מקומות הופיע רוה"ק וכו' בבית דינו של שם דכתיב ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני, מנא ידע וכו' יצתה בת קול ואמרה ממני יצאו כבושים וכו' (ר"א, מכות כג:). כדי לפייסן שרצה הקב"ה מעשיהם יצתה  בת קול ואמרה להם כולכם מבני העולם הבא (ר' לוי, מד"ר בראש' לה). יקרבו ימי אבל אבי וכו' ר' נחמיה אומר בת קול אומרת הרבה סייחים מתו ונעשו עורותיהם שטיחין על גבי אמותיהן (שם שם סז). שמע נבוכדנצר בת קול שהיו מתרגשין, אמר הקול הזה מהיכן הוא, א"ל (דניאל) אותן העניים שאמרת לתת להם חלק וכו' אמר אילולא נכסים שהיו לי מהיכן הייתי בונה כל המדינה הזאת לכבודי וכו' נעל את האוצרות, כיון שאמר כך ענה אותו בת קול מן השמים שנא' עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל וכו' (שם שמות ל). — ג) ובת קול, קול הברה חוזרת אחרי קול בין ההרים וכדומה Widerhall; éeho; echo: קול גדול ולא יסף וכו שלא היה לו בת קול (שם שמות כח). — *ובכלל קול נולד מפעולת דבר: מה השמן הזה אין לו בת קול כך ישראל אין להם בת קול בעוה"ז, אבל לעה"ב כתיב ושפלת מארץ תדברי (שם שה"ש, לריח שמניך). וחשכו הראות בארבות וכו' אלו כנפי הריאה, שמשם בת קול יוצאת (ר' חייא ב"ר נחמיה, שם קהל' סדרא תליתאה, וחשכו). — ד) °שמועה עוברת בקהל וכדומה, Gerede; bruit, racontars; gossip, talk: והאנשים השיבוהו (לדוד) הדברים והחסדים אשר יצתה בת קול שהמלך יעשה למי שיכה אותו (ר"י אברבנאל, ש"א יז). ועי' בַּת קוֹל, והדגמאות המובאות שם. — ובסהמ"א: אתא ר' אבא נחר ליה, הטיח בגרונו קול כדי שישמע רב ספרא ויצא (רגמ"ה, תמיד כז:). אחרי אשר כנור לא ינגן אם לא יהיה חלול ומלא רוח, על כן אני גוזר אומר כי כל ערבי קול חסרי מוח (דברי חפץ, לקוטים מר' יהודה הלוי ב ו)22. ג' דברים ניתנו במידה, קול, קומה ושער (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד, ענעלאו, 575). ג' דברים מאבדים את המזונות, קול, צעקה וערוה (שם שם). קול המון כקול שדי23 משנת חכמים רעז. קול הרבים כקול שדי (ר"י אברבנאל, נחלת אבות ג, רבי חנינא בן דוסא). ואומ' המשל, מי שאין לו דין נותן קולות (תולדות יצחק להרי"ץ קארו, אמשט' קו:). — קוֹל חורבה: ושאלו ודרשו מחרבותיהם, הכל ישאלו עליהם מה נהיתה בפלוני ופלוני מתוך קול חורבה שיצא עליהם (רש"י, תהל' קט י). — °קוֹל קָשֶׁה: ועכשיו יש בבבל קול שנשמע מתוך אגמים וחריצים שלמים וקול קשה הוא ואומרין זה קול רידיא (תשו' הגאו' הרכבי רפט, 142). — °קוֹל נָעִים: וקבל תפלתי כתפלת איש זקן ורגיל ופרקו נאה וזקנו מגודל וקולו נעים (הנני העני, תפלה לש"ץ בימים הנוראים). — °קוֹל בַּקְבּוּקִי, וקוֹל צלוּל: שהקול פעמים יהיה קול בקבוקי ופעמים יהיה קול צלול (קבוצי גלינוס, כ"י פריז, בסבות החליים). ועי' ב. צָלוּל. — קוֹל חַד, וקוֹל כָּבֵד: והקול ממנו חד וממנו כבד (ס' הנדרים). — °וקוֹלוֹת שונים בשופר: ילולי יליל, כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכין זה לזה (רש"י, ר"ה לג:). ובקדושת דאגן הסהר שעשה ר' שמשון ב"ר יונה כתיב נוי ארבעים קולות בהריענו (תוס' שם שם, ד"ה שיעור תרועה). והלכתא כמסקנא שאין אדם יוצא במקצת תקיעה, וי"א שהוא יוצא במקצת תרועה, כיון שהוא קול נשבר (ריטב"א על ר"ה, לו:). והנכון שהתרועה שאמרת תורה לשון כולל הוא לכל קול שהוא נשבר ומחובר מחלקים (שם, מו:). בלשון בני אדם צריך לקרוא שם מיוחד לכל א' מאלו כדי להבין איזה תרועה של קולות נמהרים ואיזה היא תרועה מקולות שאינן נמהרין (שם שם). אבל בתרועה שהיא מקולות קצרים הרי יש תחלה וסוף באמצעיתם (שם, מז:). וכשהקול הזה יוצא מן הכלי נשבר לא פשוט יאמר עליו תרועה וכשהקול פשוט יאמר עליו תקיעה (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, נצבים, קעו:). ולפי שיצאו בגלות נפל ספק בתרועה, אם הוא בדרך קול יללה, שהוא קול נשבר תכוף או קול אנחה, שהוא קול נשבר נפסק וכו' (שם שם קעח:). —  °מת הקול: כדי שקולן של קני' ישמע היטב ולא ימות הקול בתוך הכלי שלטי הגבורים ו. — °וקוֹלוֹת המצביעים בהצבעה: ואם לא יאבה (המלך) לשבת (בעצת הזקנים) שנים מהיותר זקנים שלהם היו שם במקומו, והיו נותנים שני קולות בעד המלך ואחד בעבורם (יוסף הכהן, מציב גבולות ג ג). — °קוֹל שאינו פוסק24, שמועה שאינה פוסקת: וכן יש לבית דין וכו' להלקות אדם ששמועתו רעה וכו' והוא שיהיה קול שאינו פוסק (רמב"ם, סנה' כד ה). — °בַּעַל הַקּוֹל מי שהוציא את הקול, השמועה: ניסת היום ואח"כ יצא קול שהיום היא נתקדשה לאחר קודם נישואין לא חיישינן ליה לאוסרה על בעלה ולא להצריכה גט מבעל הקול (רש"י, גיט' פט:, ד"ה דבתר). — °לְמִשְׁמַע הַקּוֹל, בהשקפה שטחית: והתשובה הזאת מתקנת את הטענה למשמע הקול, לולא שיש עליה פרכא וכו', ונמצאת הטענה עומדת במקומה (ראב"ח הגיון הנפש, 31). — °קוֹל בְּכֹחַ, קוֹל בְּפֹעַל: והיה זה הגשם בעל קול בכח, כמו הנחשת והאבן והגשמים הקשים, כי הם בכח בעל קול, וכאשר הכם דבר חודש מהם קול בפועל וכו', ואמנם הקול בכח לגשמים הקשים (אמו"ר לראב"ד א ו, השמע, 28). — °קוֹל קוֹרַא במשמ' כרוז, מודעה, נהוג בדבור ובספרות. — °קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר, מליצה שגורה במשמ' קורא ואין שומע לדבריו25 — °תּוֹרַת הַקּול Akustik; acoustiqe; acoustics.

א. שמות:

°אִוְשָׁה, — *אִלְיָה, — אֲנָחָה, — °אֶנֶק, — אֲנָקָה. אֶרֶשׁ. — אֲרֶשֶׁת.

בְּכִי, — °בִּקְבּוּק.

°גִּמְגּוּם, — °גְנִיחָה, — °גַּעְיָה, — °גְּעִיָּה, — °גַּעַר, — גְּעָרָה, — °גַּעַש, — °גְּעִישָה, — °גְּעָשָה.

°דֶּבֶב, — *דִּבּוּר, — °דְּפִיקָה.

*הֲבָרָה, — א. הֶגֶה, — הָגִיג, — הִגָּיוֹן, — הֵד, —  הִי, — הָמוֹן, — הֶמְיָה, — °הֶמְיוֹן, — הֲמֻלָּה.

§זִמְזוּם, — ב. זָמִיר, — ב. זֶמֶר, — א. זִמְרָה, — °זָעַק, — זְעָקָה.

°חִצּוּר, — א. °חֲרִיקָה.

*טוֹט, — °טִקְטוּק26. — טִרְטוּר27. 

*יְבָבָה, — יְלֵל, — יְלָלָה.

לַהַג, — °לְהִיגָה, — *לְחִישָה, — לַחַשׁ.

מִלָּה, — °מִלּוּל, — ב. °מֶלֶל, — ב. מִלְמוּל, — מַנְגִּינָה, — מַשַּׁק, — מִצְהָלָה.

°נַאַק, — א. נְאָקָה, — °נֶבַח, — °נְבִיחָה, — *נִגּוּן, —  נְגִינָה, — נְהִי, — °נְהִיָּה, — *נְהִימָה, — °נְהִיקָה, — נַהַם, — נְהָמָה, — °נְהָקָה, — *נְזִיפָה, — ב. נְחִירָה, — נַחַר, — נַחֲרָה, — א. °נְעִירָה, — °נְעָרָה28. 

°פְּגִינָה, — °פִּטְפּוּט, — *פְּעִיָּה, — ב. *פֶּקַע.

א. צַהַל, — צַהֲלָה, צָהֳלָה, — °צֶוַח, — צְוָחָה, — °צְוִיחָה, — °צְוִיצָה29. — °צִיוּץ29. — °צִירָה — ב. °צְלִיל, — ב. °צְִלִילָה, — ג.°צְלִילוּת, — °צִלְצוּל, — צִלְצְלוּת, — ג. °צְנִיפָה, — צְעָקָה, — צְפִירָה30. — ד. צַר, — °צִפְצוּף, — °צֶרַח, — °צְרִידוּת, — °צְרִירוּת. — ג. °צְרִיחַ. — צְרִיחָה.

א. קַו, — °קַוְקָו, — קִינָה — °קַעֲקוּעַ, — קְרִיאָה, — *קִרְקוּר, — °קִשְׁקוּשׁ.

רִנָּה, — *רִנּוּן, — °רֶנֶן, — רְנָנָה, — רַעַם, — °רִשְׁרוּשׁ.

°שַׁאַג, — שְׁאָגָה, — שָׁאוֹן, — שַׁאֲנָן, — *שְׁבָרִים, — שֶׁוַע, — שַׁוְעָה, — ב. שִׁיר, — שִׁירָה, — °שִׁקְשׁוּק, — שְׁרִיקָה, — שְׁרֵקָה.

שִׂיחַ, — שִׂיחָָה.

תְּפִלָּה, — *תְּקִיעָה, — תֵּקַע, — תְּרוּעָה, — תְּשׁוּאָה, — *תַּרְבּוּכָה.

ב. פעלים:

°אָוַשׁ31 — אָמַר, — אָנַח, נֶאֱנַח, — אָנַק, — *אָרַשׁ.

*בָּגַן, הִבְגִּין, — בָּכָה, — בִּקְבֵּק, — °בָּרַס, הִבְרִיס.

*גִּמְגֵם, — *גָּנַח, — גָּעָה, — גָּעַר, — גָּעַשׁ.

דִּבֵּר, — דָּפַק.

הָגָה, — הָמָה.

§זִמְזֵם, — ב. זָמַר, זִמֵּר, — זָעַק, — ב. °זָרַד.

 חָלַל, חִלֵּל, — חָנַב, — א. חָרַק.

°טִקְטֵק, — *טִרְטֵר.

יָבַב, יִבֵּב, — יָלַל, הֵילִיל, *יִלֵּל.

*כִּרְכֵּר.

°לָהַג, — ב. *לִבְלֵב, — *לָחַש.

מָלַל, מִלֵּל, — *מִלְמֵל.

נָאַק, — נָבַח, — נָגַן, — נָהָה, — נָהַם, — נָהַק, — *נָזַף, — ב. *נָחַר, — א. נָעַר, — נָשַף.

סָאַן.

עָנָה, — עָרַג.

*פָּגַן, הִפְגִּין, — ב. *פִּטְפֵּט, — פָּלַל, פִּלֵּל, הִתְפַּלֵּל, — פָּעָה, — פָּצַץ, פּוֹצֵץ, — פָּרַט.

צָהַל, — צָוַח, — ה. *צִיץ, צִיֵּץ. — ב. צָלַל, — *צִלְצֵל, — ב. צָנַף, — צָעַק, — א. צִפְצֵף, — ב. °צָפַר, — צָרַח.

ב. *קָבַל, — *קִעְקַע, — קָרָא, — *קִרְקֵר, — *קִרְקֵש, — *קִשְׁקֵשׁ.

רָגַש, — רוּעַ, הֵרִיעַ. — רִנֵּן — רָעַם, — רָעַשׁ. 

°רִשְׁרֵשׁ.

שָׁאַג, — שָוַע, שִׁוֵֵּע, — א. שִׁיר, — שָׁקַק, — שִׁקְשֶׁק, — שָׁרַק.

שִׂיחַ,

תָּנָה, תִּנָּה. — תָּקַע.

ג. כלים להשמעת קול:

°זַמְזַם, — °מַשְׁרוֹקִית32.

פַּעֲמֹן.

°צוֹפָר33.

°רַם—קוֹל, רַמְקוֹל. — °רַעֲשָׁן.

°שָׂח—רָחוֹק.

כלי הקול באדם, עי' גָּרוֹן.

כלי נגינה, עי' נְגִינָה, פַּעֲמֹן.