ש"נ, מ"ר דְּאָגוֹת, — רגש של האיש הדֹאג, המגור והפחד מפני רעה קרובה לבוא, Besorgnis; inquiétude; appréhension : ואם לא מִדְּאָגָה מדבר עשינו את זאת לאמר מחר מה יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם וליי' אלהי ישראל (יהוש' כב כד).  בן אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה וּבִדְאָגָה תשתה (יהוש' כב כד).  דְּאָגָה בלב איש ישיחנה ודבר טוב ישמחנה (יהוש' כב כד).  — ואמר בן סירא: שקד עשר ימחה שאר ודאגתו תפריע שנה (יהוש' כב כד).  וכבר אמרו הדאגה היא המיתה הטבעית (יהוש' כב כד).  אל תתן דאגה בלבבך כי רבים הרגה הדאגה (יהוש' כב כד).  כי הדאגה תמס לב האדם (יהוש' כב כד).  ואמר גלינוס אין שתית סם המות קשה מהדאגה (יהוש' כב כד).  אם דאגתך על העולם הזה יניח לך האלהים ממנו ואם דאגתך על הבא האלהים יוסיף לך דאגה שם.    וענין הדאגה הוא העצבון על העתיד כשיתחזק בלבו (יהוש' כב כד).  שאמרו חכמי הטבע היגון חלי הלב והדאגה היא כלות הלב (יהוש' כב כד).  דאגה מן הצרה קשה מהצרה עצמה (יהוש' כב כד).  כי רבים חללים הפילה דאגה וקטב ישוד רוח נכאה קנאה וכעס יענו כח ודאגה בלא יומו תזקין (יהוש' כב כד).  דאגה מדאיבה דאגת עשר והדאגה תניד שנה (יהוש' כב כד).  כל אנוש נושא דאגתו בלבבו אם עשיר בעשרו ואם עני בעניו (יהוש' כב כד).  — °ומ"ר: צרות או דאגות על מות הבנים (יהוש' כב כד).  ואמר (סוקרט) הדאגות מדווי הלבבות כאשר החליים מדוה הגופות (יהוש' כב כד).   וישליו אהלים לשדודי השכל והאוילים, ומשכנות בטוחות למרגיזי אל ועובדי אלילים, ודאגות לקמצים לאיש חיל רב פעלים (יהוש' כב כד).  — ובהשאלה לים, רגז וזעף הים וגעשו גליו: נמגו בים דְּאָגָה1 השקט לא יוכל (יהוש' כב כד), ר"ל בים סער. —  ועי' פחד, צער.