פ"ע, פָּחַדְתָּ, פָּחַדְתִּי, פָּחֲדוּ, פָּחָדוּ, אֶפְחַד, -חָד, תִּפְחָד, יִפְחָד, תִּפְחָדוּ, יִפְחֲדוּ, -חָדוּ, פָּחַד האדם מפני דבר, היה לו פַּחַד, ירא, נבהל, sich fürehten; craindre, avoir peur; to fear, to be afraid:  והיו חייך תלאים לך מנגד וּפָחַדְתָּ לילה ויומם ולא תאמין בחייך וכו' מפחד לבבך אשר תִּפְחָד (דבר' כח סו-סז). הנה אל ישועתי אבטח ולא אֶפְחָד (ישע' יב ב). ביום ההוא יהיה מצרים כנשים וחרד וּפָחַד מפני תנופת יד יי' צבאות וכו' כל אשר יזכיר אתה אליו יִפְחָד (שם יט יו-יז). פָּחֲדוּ בציון חטאים אחזה רעדה חנפים (שם לג יד). אל תִּפְחֲדוּ ואל תרהו הלא מאז השמעתיך (שם מד ח). כלם יעמדו יִפְחֲדוּ יבשו יחד (שם שם יא).  וּפָחֲדוּ (הגוים) ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנכי עשה לה (ירמ' לג ט).  ולא פָחֲדוּ ולא קרעו את בגדיהם המלך וכל עבדיו השמעים את כל הדברים האלה (ברוך, שם לו כד). שם פָּחֲדוּ פחד כי אלהים בדור צדיק (תהל' יד ה). שם פָּחֲדוּ פחד לא היה פחד (שם נג ה). יי' מעוז חיי ממי אֶפְחָד (שם כז א). וינחם לבטח ולא פָחָדוּ ואת איביהם כסה הים (שם עח נג). שרים רדפוני חנם ומדברך פָּחַד לבי (שם קיט קסא). כי פחד פָּחַדְתִּי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי (איוב ג כה).  על כן מפניו אבהל אתבונן וְאֶפְחַד ממנו (שם יג יה). ויהי כשמעם את כל הדברים האלה פָּחֲדוּ איש אל רעהו (ברוך, ירמ' לו יו). — ובסהמ"א: אבל אחרי כן פחדת פחד לא היה פחד באמרך יתכן להיות (להג) מגזרת הגה (דונש על מנחם, ולהג הרבה, 74). ודברי אשר יאמר כי אסור עשות שם לדבר מחמת שהוא פוחד משיהא שיחות בדין דבריו בטלים (יעקב בן שמעון, ספר העריות לישוע בן יהודה הקראי, LFDWDJ, Bericht 18, עמ' XVII). — ואמר הפיטן: פוחד סנדלפון לצד דופן ידפון למלך מלכי המלכים (אמתי, אראלים ומלאכים, אפן לשמ"ע). פחוד תפחדו בהזכרתו ליראה אותו ואל תניבוהו עזות (רי"צ בר ראובן, אזהרות, ח:) פחד והתירא מן החכמים ומצותם תהיה לך חמודה (שם כג.) הקץ לראות שמיו וכו' ופחד מפני אימיו (ישן אל תרדם, סליח' אשמ' יו"כ, ארם צובה). — ואמר המשורר: משכיל אשר אזן וחקר את שירו ומכל האנוש פחד (רמב"ע, תרשיש י, 90). ויהי האנשים על שחק השר תמהים למבראשונה היו עליו פוחדים ורוהים (עמנואל, מחב' יד). —  ובינ' פָעוּ', °פָּחוּד, נק' פְּחוּדָה, מ"ר פְּחוּדִים, פְּחוּדֵי: בלשת שנכנסה בעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות שאין פנאי לנסך שכיון שפחודים הם אין מנסכין (והזהיר, ויקר' סה). עמדו לפניו יראים פחודים בשלום (יוסף בן אברהם הכהן, 1914, .JQR. NS  עמ' 629). — ואמר הפיטן: פחודי פלאיך יפצחו בקול (ר"א הקליר, אדירי איומה, שחר' א' ר"ה). פחודים הם מכל צרות ממחרפיהם וממגדפיהם נא אל תעזבם וכו' (שפטיה, ישראל נושע, סלי' לתענ' חמשי). — ואמר המשורר: דברים נמצאו כצל לעבד וכגֹּאל לאנשי עיר לכודה וכמטר אלי ארץ צמאה וכשלום עלי נפש פחודה (ר"ש הנגיד, ברודי, 103). — ואמר המקונן: והרעות אשר אנו בהם שקועים לילה ויומם פחודים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י, יעקב מן, 120). — פָּחַד הלב, התרגש מרֹב שמחה וכדו': אז תראי ונהרת וּפָחַד ורחב לבבך כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבא לך (ישע' ס ה). — ואמר המליץ: ולב עכן פחד ורחב (מפו, אהבת ציון ב). — פָּחַד אל פלוני, חש ופנה אליו: ובקשו את יי'  אלהיהם ואת דויד מלכם וּפָחֲדוּ אל יי' ואל טובו באחרית הימים (הוש' ג ה). אל יי' אלהינו יִפְחָדוּ ויראו ממך (מיכ' ז יז)1. 

— פִע', פִּחֵד, מְפַחֵד, תְּפַחֵד, — כמו קל: ותשכח יי' עשך נוטה שמים ויסד ארץ וַתְּפַחֵד תמיד כל היום מפני חמת המציק (ישע' נא יג). אשרי אדם מְפַחֵד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה (משלי כח יד). — ובסהמ"א: ואמר קצת החסידים לתלמידיו אילו לא היו לכם עוונות הייתי מפחד עליכם ממה שהוא גדול מן העוונות (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ד). — ואמר המשורר: מחץ לשון הנבונים משכיל יפחד ויחת (רמב"ע, תרשיש, שעה"ש 75). ועי' ב. פָּחַד.

— הִפע', הִפְחִיד, — הִפְחִיד את פלוני, גרם לו שיפחד, erschrecken; effrayer; to frighten: פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הִפְחִיד (איוב ד יד). — ובתו"מ: פחדכם ומוראכם הרי אם מפחידים הם יראים אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים (ספרי דבר' נב). משמים נשקפה הומיה בירכתי ביתה מפחדת כל בעלי כנפים (בר קפרא, ירוש' מו"ק ג א). משל לתינוק שסרח ולקה ברצועה וכשמבקשין להפחידו מזכירין לו הרצועה שלקה בו (מד"ר במד' טז).

— נִפע', בינ' *נִפְחָד, — כמו פּוֹחֵד, פָּחוּד בקל: ובעת ההיא היתה אסתר נפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל (מד"ר אסת', ותאמר אסתר להשיב). — ובסהמ"א: תמצא כי בעת הנבואה היה גוף הנביאים נפחד ומזדעזע (ר"י גיקטיליה, שערי אורה, מנטובה, לא). כי בעלי המרה השחורה הם נפחדים מבני אדם ומתרחקים מהם ואינם שמחים כלל (ר' זרחיה מברצלונה, פרוש משלי יד י, השחר ב, 238). 

— פֻע', *פֻּחַד, בינ' מְפֻחָד, מפוחד, א) כמו פָּחוּד, נִפְחָד בקל ובנפע': וישבתם לבטח ולא מפוזרים ולא מפוחדים עליה ולא גולים (ספרא בהר, ויס, פרק ד). — ובסהמ"א: והוא השבט שאמר שאין שבט אלא עוז וממשלה ולפיכך מגורי ומפוחדי אל חרב יהיו שאר הגוים את עמי ואין להם לשוש ולשמוח עליהם (ר"א מבלגנצי, פרוש יחזק' כא יז). מאימתו ורוממותו יראו חזקים ממשברי לב שיגיעום מיראתם ממנו ינתקו דרך נקביהם כמנהג המפוחדים פחד חזק (רלב"ג, איוב סוף מא). ויחשוב וידמה נגד עיניו שאם יעשה העבירה מאבד כל זה והולך ערום ויחף וכו' בהול ומפוחד שסוי ונרמס (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר יב). —  ב) °מי שמפחדים מפניו, יראים אותו: וכיראתך עברתך כשם שאתה יראוי ומפוחד כך יש להתיירא ולהתפחד מעברתך (רש"י, תענ' ח.). — וברפואה, במשמ' איֹם ומסֻכן: והאדום הדמיי (מהשתן) יתר בטוח מן האדום הכרכומי והאדום הכרכומי ג"כ איננו כ"כ מפוחד אם תהי' האדומה נחה ומפוחד אם תהי' נעה (קאנון א ב ג, כלל ב בשתן ב). כי העת היותר מפוחד מהפרי שיפל הוא בעת התחלת הראותן ואם יהיה מזולת יהיה חומם ממה שיטה לרחם ליחה חדה יפוחד ממנה וכו' (שם ג כא ב י). ומהנהגתם ג"כ שמיר' מה שראוי שישמר ממין מחלת לנגד במה שיבטח ממנו כמו בעלי הכרסם ראוי שיפוחד עליהם מנחירות החזה (שם ד ב א קא). עכוב הדפק או חולשתו או קטנו כל אחד מאלו כשיהי' בתכלית אשר אין אחריו תכלית הנה הוא מפוחד מאד ובעליו על צער גדול תמידי (פרקי משה ד י.). והמין הא' תקרא קדחת יומית לפי שלא תתמיד רק יום אחד וכו' ותתרפא במעט זמן אלא שיפוחד שלא תסתבך במין הב' (ר' משה אלבילדה, ראש' דעת ה א, עה:).

— הִתפ', *הִתְפַּחֵד,  — כמו הקל, פָּחַד, בא בפחד erschrecken; s`effrayer; to be frightened: ובזמן שאין אדם ענותן ובני ביתו קפדנין והלך לו למדינת הים וכו' לבו מתפחד עליו ודעתו אינה מיושבת במקומו עד שעה שיחזור (אדר"נ ז). לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר אותן אוכלוסין שהרגתי שהיה בהם צדיק אחד וירא שמים אחד (ר' לוי, מד"ר בראש' מד). עמד אחד ותפשו (לארכיליסטס) אמר המלך שמרו שניהם עד הבוקר והיה זה מתפחד וזה מתפחד זה מתפחד לומר אי זו פריקופי המלך נותן לי וזה מתפחד ואומר אי זה דין המלך דן אותי, כך לעתיד לבא ישראל מתפחדים ואומות העולם מתפחדים ישראל מתפחדים ופחדו אל יי' ואל טובו באחרית במקור נדפס 'באחרים' הימים אומות העולם מתפחדים פחדו בציון חטאים (ר' יהודה בר' סימון, שם מח). בשעת הדין הכל נושאי' ונותנין בהלכה להוציא את הדין לאמתו והיו רואין כאלו חרב מונחת להן בין ירכותיהן וגיהנם פתוחה לפניהם הוי מפחד בלילו' היו מתפחדין היאך להוציא את המעשה כדי להנצל מדינה של גיהנם (ר' יוסי, שם במד' יא). עד שלא יחטא אדם נותנין לו אימה ויראה והבריות מתפחדין ממנו, כיון שהוא חוטא נותנין עליו אימה ויראה ומתפחד הוא מאחרים (שם שה"ש, הנה מטתו). — ובסהמ"א: אדם אם יראה בריאה חיה או עוף או תנין או כל מראה דמות שלא היה נהוג ומנוסה לראות ורואהו פתאום מיד מתבהל ומתפחד ותקצר נפשו למות וכו' אלא אפילו הדבור שהיה מדבר עמהם היה בענוה ובדרך דבור של בני אדם שלא יתבהלו ויתפחדו מפניו, אדם וחוה בעת ששמעו את קול ה' מתהלך בגן לרוח היום נתבהלו ונתפחדו מאד ונתחבאו מלפניו (ר' שבתי דונולו, חכמוני, ס' יצירה ורשה, סב:). שבטחו על רוב טובתם ושלוותם לבייש בר קמצא ולעמוד על בת קיסר והיה להם לפחד ולדאג מן הפורעניות ולא דמי לאדם המתפחד בחנם (תוס' גיטין נה:, ד"ה אשרי). אני עתה כמו חבצלת שהיא בשרון שהוא מקום מישור כל אדם ישיגנה וכשושנה בעמק רגל תרמסנה ואני מתפחדת (ראב"ע, שה"ש ב א, פעם ג). שיהיה לבו של אדם מתפחד עליו בכל יום ויאמר אוי לי שמא תהא עלי פורענות היום ושמא למחר ונמצא מתפחד בכל יום (ר"י בן יהודה, ספר מוסר א ז).