דָּאג, ש"ז, סמי' דַּג, מ"ר דָּגִים, סמי' דְּגֵי, — א) שם כללי לרוב בעלי חיים בעלי עצמות וחוליות החיים במים, בימים ובנהרות, Fisch; poisson; fish: על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דְּגֵי הים (בראש' ט ב). הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דְּגֵי הים יאסף ומצא להם (בראש' ט ב). ותעשה אדם כִּדְגֵי הים כרמש לא משל בו כלו בחכה העלה יגרהו בחרמו ויאספהו במכמרתו (בראש' ט ב).  תמשילהו (את האנוש) במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי צפור שמים וּדְגֵי הים (בראש' ט ב).  וידבר (שלמה) על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הַדָּגִים (בראש' ט ב).  התמלא בשכות עורו ובצלצל דָּגִים ראשו (בראש' ט ב).  כי גם לא ידע האדם את עתו כַּדָּגִים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח (בראש' ט ב).  — והיחיד: וימן יי' דָּג גדול לבלע את יונה ויהי יונה במעי הַדָּג שלשה ימים ושלשה לילות (בראש' ט ב).  והצרים ישבו בה מביאים דָּאג וכל מכר (בראש' ט ב).  (קונם) דג דגים שאיני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים בין מלוחין בין טפלין בין חיין בין מבושלין (בראש' ט ב).  (קונם) מן המליח אינו אסור אלא מן המליח של דג (בראש' ט ב).  קונם דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים (בראש' ט ב).  — * דָּג מָלִיח: האוכל עלי קנים וכו' ושדרו של דג ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו (בראש' ט ב).  ומוריגי בהמה ושדרו של דג (בראש' ט ב).  לצלות לו דג קטן (בראש' ט ב).  דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בישולי עכו"ם (בראש' ט ב).  קירבי דגים ועוברן אין ניקחין אלא מן המומחה (בראש' ט ב).  דג טמא משריץ דג טהור מטיל בצים (בראש' ט ב).  דגים מטוגנין בקמח וציר ושומן שלהם (בראש' ט ב).  — * דגי רקק, קטנים, לא חשובים, במליצה: לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק (בראש' ט ב).  * דַּג מָלוּחַ, בפרט במשמ' מין דג מיוחד שאוכלין אותו עפי"ר מלוח, Hering; hareng; herring: וששאלת מהו לאכול בפסח דגים מלוחים השרויים בעריבת א"י וכו' באשכנז נוהגים איסור בדגים מלוחים אף אותן שאינן שרויין במים (בראש' ט ב).  דגים מלוחים שקורין הערינג (בראש' ט ב).  ונהגו העולם שלא לאכול בפסח לא גבינה ישנה ולא דגים מלוחים ולא יבשים (בראש' ט ב).  בדגים מלוחים שקורין הערינגים הנאכלין  כמו שהם ומלפתין בהם את הפת (בראש' ט ב).  דגים מלוחים (הערינגע) יבואו בימי הבציר בהימים ונחלים אשר יתאחדו עם הים הקדמוני (בראש' ט ב).  — ואמר המשורר: בתרח יאכלו בפסח דג מלוח (בראש' ט ב).  ומעיר רוכלת העמים הישבת למבאות ימים דגים מלוחים ליצחק הביאו (בראש' ט ב).  ויקן לו דגים מלוחים לרב להספיק גם לחנונים אשר במסיבו (בראש' ט ב).  — ובחבור עם שמות אחרים, לצין קצת מיני הדגים: דגי הגליון גופם שטוח וחצי סנפירי גבם ארוכים על הרוב (בראש' ט ב).  — דג ההומה: דג ההומה וכו' כאשר יתפשו אותו ישמיע קול הומה (בראש' ט ב).  דג ההומה כאשר יצודו אותו ישמיע קול (בראש' ט ב).  — דג הזהב: חינא היא ארץ מולדת דג הזהב העולה על כל הדגים ביפי מראהו בלול מזהב וכסף (בראש' ט ב).  דג הזהב הוא היפה כמעט מכל הדגים וכו' ארכו עד חצי אמה מראה רוב גופו יפה כשחר נוצץ לעין הזהב (בראש' ט ב).  — דג החול: דג החול וכו' אשר בעת חסור המים יחפרו אותו שם מן החול במזלגות (בראש' ט ב).  — דג החליל: דג החליל ארוך כאמה וצר חצוצרת ראשו ארוכה כרבע גופו (בראש' ט ב).  — דג החרב: דגי החרב הם שני מיני דגים וכו' ונפלאים בלחים העליון אשר הוא מעצם ארוך ישר ושטוח במקור נדפס "ושטות". בתאר החרב (בראש' ט ב).  — דג החרבי: דג החרבי יש לו בראשו עצם חד וקשה ארכו כשנים או שלש אמות ורחבו כרביע אמה ובו יגוף ויצוד ציד בפיו או ילחום נגד קמיו (בראש' ט ב).  — דג ידעוני: דג ידעוני וכו' כאשר נשימהו בזכוכית מים ונשליך קצת עפר בתוכו אז ישקוט וינוח כל זמן היות האויר צלול אולם כאשר יחפוז זנבו וידליח המים אז נדע כי קרוב הגשם לבוא (בראש' ט ב).  — דג היונק (בראש' ט ב).  — דג הירח: דג הירח גופו עגול כקערה ודומה בתארו לראש דג הנכרת מגופו משקלו לפעמים כחמש מאות לטרה מראהו ממעל שחור מצדיו כלבנת הכסף (בראש' ט ב).  — דג הלטאה: דג הלטאה דומה בתארו הרבה לדגי לאכס ונבדל מהם רק באזניו אשר הן כפולות ובעלי חצים הרבה מראה גבו כעין התכלת וסנפיריו אמוצים (בראש' ט ב).  — דג המגן: דגי המגן מיניה רבים אשר תאר גופן המזוה נוטה הרבה מתאר שאר הדגים ועטוף כלו בעצם או מגן אחד משכנם בימי ארצות החמות מקרוב להודו המזרחית והמערבית ומסביב אפריקא במקור נדפס "אפדיקא".  (בראש' ט ב).  — דג המחשוף: דגי המחשוף וכו' קשקשיהם דקים ונופלים בנקלה מעל עורם ובשרם מתפצל כאשר יבושל (בראש' ט ב).  הדג המסרג וכו' הוא מין השוכן בים הגדול הצפוני וכו' ובראשו ממעל לפיו בולט עצם אחד מארך שנים או שלש אמות (בראש' ט ב).  — דג המקלות: דג המקלות ארכו אמתים וחצי (בראש' ט ב).  — דג המרגיז: הדג המרגיז וכו' מיד כשיגעו בו במקל או ביד יפיל חרדה ורגז באבר הנוגע בו (בראש' ט ב).  — דג המשור: דג המשור ארכו כשש או כשבע אמות ונודע מכלי נשקו מתבנית משור היוצא ממול ראשו ארוך לפעמים כאמתים וחצי ובו עשרים וארבע שנים חזקות מעצם קשה (בראש' ט ב).  — דג הנחש: דג הנחש דומה לנחש בתמונתו ומשונה ממנו במראהו (בראש' ט ב).  — דג הסלעי: ויזונו במה שינגב מזונו ויקל עכולו באשכי התרנגולים והדג הסלעי (בראש' ט ב).  דג הסלעי הוא מהיר העכול ועם מהירות עכולו הוא בתכלית הטוב דק ורקיק ולא עב וגס (בראש' ט ב).  — דג העִוֵר: דג העור דומה בתארו הרבה לדג בעל תשע עינים וכו' עינים גם לשון לא נכרו בו (בראש' ט ב).  — דג העכביש: דג העכביש וכו' סנפירו וגבו ארוכים הרבה (בראש' ט ב).  — דג הפורח: דג הפורח וכו' וכאשר יבאו האויבים מנגדם ללכדם יגביהו עוף מתוך המים ע"י הסנפירים הגדולים ויוכלו לעוף באויר עד יבשת הסנפירים (בראש' ט ב).  — דג הפטיש: דג הפטיש ידוע בתאר ראשו הנפלא אשר לא יעמוד שוה עם גופו כבשאר הדגים כ"א הוא נתקע עליו כפטיש לרוחב (בראש' ט ב).  — דג הפיצול: דג הפיצול ויקרא כן לפי שבשרו בהיותו מבושל יפוצל פצלות פצלות כדפי הספר (בראש' ט ב).  — דג הצב: דג הצב הוא מין דג בלתי גדול קשקשיו הקטנים ומכוסים בליחה הם ממראה שחרחר ולבן על שפתם ראשו גדול ורחב ומתחת לחיו התחתון פתילי הזקן אחדים בלחיו גם בחכו שנים קטנות שנונות הרבה (בראש' ט ב).  דג הקוצי: דג הקוצי משפחה ממינים רבים נקראים בשם זה לאשר להם קוצים מכסים את פני בטנם ונכרים בשני שנים רחבות אשר בכל אחת מלחייהם (בראש' ט ב).  — דג הרטט: דג הרטט ארכו כאמתים וחצי ועורו קשה כעור מעובד ומכוסה בליחה רבה מראהו כמראה זית אפל בטלואים אחדים בהירים (בראש' ט ב).  — דג הרתוק: דג הרתוק מראהו שחרחר בטלוא לבן עובר על פני כל גבו בתמונת רתוק ראשו ומפתח שפתיו קצרים ולחייו אחוזים בשנים שנונות (בראש' ט ב).  — דג השלח: דגי השלח הם חסרי סנפיר הזנב גופם ארוך וצר וסנפיר אחד עובר על פני גבם פיהם ארוכי ומלא שנים ומכסי אזניהם נצבים מקרוב לעיניהם (בראש' ט ב).  — דג השמש: דג השמש וכו' יפה ונוצץ (בראש' ט ב).  — דג השפתים: דגי השפתים הם מיני דגים בעלי קשקשים בשפתים עבות הרבה (בראש' ט ב).  — ב) °שם אחד המזלות: ואחריו (אחרי מזל דלי) מה אתה בורא דגים (בראש' ט ב).  והדלי רוח חיים אין בקרבו, ומים אין בו, וכו' ודגים נפרדים בשתי פאות במחזה, אלה מזה ואלה מזה (בראש' ט ב).  מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים (בראש' ט ב).  קשת ודגים הנולד בשעת צדק ביום מזלו קשת ובלילה דגים (בראש' ט ב).  שלפעמים המזלות עולים על האופק נזורים שור לפני טלה וטלה לפני דגים (בראש' ט ב).  שכל צורה וצורה מורה על ענין פעולה וממשלה מיוחדת הדומה לצורתה כמו האריה והשור מורים לגבורה והבתולה על אהבה והמאזנים למשפט וסרטן ודגים על המים וכן שאר הצורות (בראש' ט ב).  מן י"ט פברואר עד כ"א מרץ ואזי יתחיל צידת הדגים נקראת התמונה הזאת דגים והוא מזל אדר (בראש' ט ב).  — ואמר הפיטן: ישיב עם אשר בחקיו הוגים, אל ביתו בית תענוגים, ומעין יצא במזל דָּגִים, ועמדו עליו דוָגים (בראש' ט ב).  — °דג הים, כנוי לקבוץ של כוכבים: והצורות השמאליות אחת ועשרים וכוכביהם ש"ס האחת עיש ובניה וכו' והשבע עשרה דג הים וכוכביו (בראש' ט ב).  שקראו לקבוץ או מחנה כוכבים אלו דוב הגדול ולמחנה אחרת כלב הנובח או נשר המעופף או דג הים משולש (בראש' ט ב).

*אלתית.

באש, *דג מבאיש.  — *ביצי דגים.

*זִים, במקום הנחירים שדרך בו הדג שואף אויר.

*חוֹטֶמֶת, מין דג, עי' חוטמת.  — *חילק.  — *חמור הים.

*כלבית.

לויתן, תנין, שמות לחיות גדולות שבים, ועי' בערכים האלה.

*סֻלְתָּנִית.  — סנפיר.

צור, צידת דגים, ועי' ערך צידה כל מה שנוגע לצידת דגים.  °חנה, שם דגים קטנים.  — *ציר, שבו מולחים דגים.

*קִרְבֵי דגים.  — *קִרְטַע, פרכס זנבו ודלג.  — קשקשת.

*ראש, — משל: הדג מראשו מסריח.  — רֶשֶׁת.

*שׁבּוֹט.  — *שור הים.  — *שפר.

(הערה: שמות עברים למיני הדגים לא נשמרו לנו גם במשנה ותלמוד, וגם בהדבור העברי לא נקבעו עוד שמות להדגים.  השמות לא-העברים שבתלמוד יבואו בהכרך של מלים הזרות).