דָּאג, ש"ז, סמי' דַּג, מ"ר דָּגִים, סמי' דְּגֵי, — א) שם כללי לרוב בעלי חיים בעלי עצמות וחוליות החיים במים, בימים ובנהרות, Fisch; poisson; fish: על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דְּגֵי הים (בראש' ט ב). הצאן ובקר ישחֹט להם ומצא להם אם את כל דְּגֵי הים יאסף להם ומצא להם (במד' יא כב). ותעשה אדם כִּדְגֵי הים כרמש לא משל בו כלו בחכה העלה יגרהו בחרמו ויאספהו במכמרתו (חבק' א יד-יה).  תמשילהו (את האנוש) במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו צנה ואלפים כלם וגם בהמות שדי צפור שמים וּדְגֵי הים (תהל' ח ז-ט).  וידבר (שלמה) על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הַדָּגִים (מ"א ה יג).  התמלא בשכות עורו ובצלצל דָּגִים ראשו (איוב מ לא).  כי גם לא ידע האדם את עתו כַּדָּגִים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח (קהל' ט יב).  — והיחיד: וימן יי' דָּג גדול לבלע את יונה ויהי יונה במעי הַדָּג שלשה ימים ושלשה לילות (יונ' ב א).  והצרים ישבו בה מביאים דָּאג וכל מכר (נחמ' יג יו).  (קונם) דג דגים שאיני טועם אסור בהן בין גדולים בין קטנים בין מלוחין בין טפלין בין חיין בין מבושלין (נדר' ו ד).  (קונם) מן המליח אינו אסור אלא מן המליח של דג (שם ג).  קונם דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים (תוספתא שם ג ה).  — *דָּג מָלִיח: האוכל עלי קנים וכו' ושדרו של דג ודג מליח שאינו מבושל כל צרכו (ברכ' נה.).  ומוריגי בהמה ושדרו של דג (שם).  לצלות לו דג קטן (נדר' לח:).  דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בישולי עכו"ם (ע"ז לח.).  קירבי דגים ועוברן אין ניקחין אלא מן המומחה (שם מ.).  דג טמא משריץ דג טהור מטיל בצים (בכור' ז:).  דגים מטוגנין בקמח וציר ושומן שלהם (רש"י כתוב' ס:).  — *דגי רקק, קטנים, לא חשובים, במליצה: לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק (מו"ק כה:).  — * דַּג מָלוּחַ, בפרט במשמ' מין דג מיוחד שאוכלין אותו עפי"ר מלוח, Hering; hareng; herring: וששאלת מהו לאכול בפסח דגים מלוחים השרויים בעריבת א"י וכו' באשכנז נוהגים איסור בדגים מלוחים אף אותן שאינן שרויין במים (שו"ת הרא"ש כד ד).  דגים מלוחים שקורין הערינג (צמח דוד מ ו).  ונהגו העולם שלא לאכול בפסח לא גבינה ישנה ולא דגים מלוחים ולא יבשים (הלבוש או"ח תמד ה).  בדגים מלוחים שקורין הערינגים הנאכלין  כמו שהם ומלפתין בהם את הפת (שו"ת חכם צבי קל).  דגים מלוחים (הערינגע) יבואו בימי הבציר בהימים ונחלים אשר יתאחדו עם הים הקדמוני (שבי"ע ג, רוסיה באזיא).  — ואמר המשורר: בתרח יאכלו בפסח דג מלוח (יל"ג, נהרא נהרא).  ומעיר רוכלת העמים הישבת למבאות ימים דגים מלוחים ליצחק הביאו (שם).  ויקן לו דגים מלוחים לרב להספיק גם לחנונים אשר במסיבו (שם).  — ובחבור עם שמות אחרים, לצין קצת מיני הדגים: דגי הגליון גופם שטוח וחצי סנפירי גבם ארוכים על הרוב (י' שינהק, הדגים רכט).  — דג ההומה: דג ההומה וכו' כאשר יתפשו אותו ישמיע קול הומה (שם).  דג ההומה כאשר יצודו אותו ישמיע קול (ראש' למוד' א ו).  — דג הזהב: חינא היא ארץ מולדת דג הזהב העולה על כל הדגים ביפי מראהו בלול מזהב וכסף (שבי"ע ג, חינא).  דג הזהב הוא היפה כמעט מכל הדגים וכו' ארכו עד חצי אמה מראה רוב גופו יפה כשחר נוצץ לעין הזהב (תוה"א, הדגים רמח).  — דג החול: דג החול וכו' אשר בעת חסור המים יחפרו אותו שם מן החול במזלגות (שם רכג).  — דג החליל: דג החליל ארוך כאמה וצר חצוצרת ראשו ארוכה כרבע גופו (שם רמא).  — דג החרב: דגי החרב הם שני מיני דגים וכו' ונפלאים בלחים העליון אשר הוא מעצם ארוך ישר ושטוח בתאר החרב (שם רכג).  — דג החרבי: דג החרבי יש לו בראשו עצם חד וקשה ארכו כשנים או שלש אמות ורחבו כרביע אמה ובו יגוף ויצוד ציד בפיו או ילחום נגד קמיו (ראש' למוד' א ו).  — דג ידעוני: דג ידעוני וכו' כאשר נשימהו בזכוכית מים ונשליך קצת עפר בתוכו אז ישקוט וינוח כל זמן היות האויר צלול אולם כאשר יחפוז זנבו וידליח המים אז נדע כי קרוב הגשם לבוא (שם).  — דג היונק (תוה"א לשינהק, הדגים רלב).  — דג הירח: דג הירח גופו עגול כקערה ודומה בתארו לראש דג הנכרת מגופו משקלו לפעמים כחמש מאות לטרה מראהו ממעל שחור מצדיו כלבנת הכסף (שם ריט).  — דג הלטאה: דג הלטאה דומה בתארו הרבה לדגי לאכס ונבדל מהם רק באזניו אשר הן כפולות ובעלי חצים הרבה מראה גבו כעין התכלת וסנפיריו אמוצים (שם רמא).  — דג המגן: דגי המגן מיניה רבים אשר תאר גופן המזוה נוטה הרבה מתאר שאר הדגים ועטוף כלו בעצם או מגן אחד משכנם בימי ארצות החמות מקרוב להודו המזרחית והמערבית ומסביב אפריקא (שם ריח).  — דג המחשוף: דגי המחשוף וכו' קשקשיהם דקים ונופלים בנקלה מעל עורם ובשרם מתפצל כאשר יבושל (שם רכו). דג המסרג:  הדג המסרג וכו' הוא מין השוכן בים הגדול הצפוני וכו' ובראשו ממעל לפיו בולט עצם אחד מארך שנים או שלש אמות (ראש' למוד' א ו).  — דג המקלות: דג המקלות ארכו אמתים וחצי (תוה"א, הדגים רכו).  — דג המרגיז: הדג המרגיז וכו' מיד כשיגעו בו במקל או ביד יפיל חרדה ורגז באבר הנוגע בו (ראש' למוד' א ו).  — דג המשור: דג המשור ארכו כשש או כשבע אמות ונודע מכלי נשקו מתבנית משור היוצא ממול ראשו ארוך לפעמים כאמתים וחצי ובו עשרים וארבע שנים חזקות מעצם קשה (תוה"א, הדגים ריד).  — דג הנחש: דג הנחש דומה לנחש בתמונתו ומשונה ממנו במראהו (ראש' למוד' א ו).  — דג הסלעי: ויזונו במה שינגב מזונו ויקל עכולו באשכי התרנגולים והדג הסלעי (קאנון ד א לה).  דג הסלעי הוא מהיר העכול ועם מהירות עכולו הוא בתכלית הטוב דק ורקיק ולא עב וגס (פרקי משה יז).  — דג העִוֵר: דג העור דומה בתארו הרבה לדג בעל תשע עינים וכו' עינים גם לשון לא נכרו בו (תוה"א, הדגים רכד).  — דג העכביש: דג העכביש וכו' סנפירו וגבו ארוכים הרבה (שם רכה).  — דג הפורח: דג הפורח וכו' וכאשר יבאו האויבים מנגדם ללכדם יגביהו עוף מתוך המים ע"י הסנפירים הגדולים ויוכלו לעוף באויר עד יבשת הסנפירים (ראש' למוד' א ו).  — דג הפטיש: דג הפטיש ידוע בתאר ראשו הנפלא אשר לא יעמוד שוה עם גופו כבשאר הדגים כ"א הוא נתקע עליו כפטיש לרוחב (תוה"א, הדגים רטו).  — דג הפיצול: דג הפיצול ויקרא כן לפי שבשרו בהיותו מבושל יפוצל פצלות פצלות כדפי הספר (ראש' למוד' א ו).  — דג הצב: דג הצב הוא מין דג בלתי גדול קשקשיו הקטנים ומכוסים בליחה הם ממראה שחרחר ולבן על שפתם ראשו גדול ורחב ומתחת לחיו התחתון פתילי הזקן אחדים בלחיו גם בחכו שנים קטנות שנונות הרבה (תוה"א, הדגים רכז).  — דג הקוצי: דג הקוצי משפחה ממינים רבים נקראים בשם זה לאשר להם קוצים מכסים את פני בטנם ונכרים בשני שנים רחבות אשר בכל אחת מלחייהם (שם ריט).  דג הקרני (שבי"ע ב, גואינעא העליונה). — דג הרטט: דג הרטט ארכו כאמתים וחצי ועורו קשה כעור מעובד ומכוסה בליחה רבה מראהו כמראה זית אפל בטלואים אחדים בהירים (תוה"א, הדגים רכא).  — דג הרתוק: דג הרתוק מראהו שחרחר בטלוא לבן עובר על פני כל גבו בתמונת רתוק ראשו ומפתח שפתיו קצרים ולחייו אחוזים בשנים שנונות (שם רכד).  — דג השלח: דגי השלח הם חסרי סנפיר הזנב גופם ארוך וצר וסנפיר אחד עובר על פני גבם פיהם ארוכי ומלא שנים ומכסי אזניהם נצבים מקרוב לעיניהם (שם רכב).  — דג השמש: דג השמש וכו' יפה ונוצץ (שם רל).  — דג השפתים: דגי השפתים הם מיני דגים בעלי קשקשים בשפתים עבות הרבה (שם רלב).  — ב) °שם אחד המזלות: ואחריו (אחרי מזל דלי) מה אתה בורא דגים (פסיק' רבתי כ).  והדלי רוח חיים אין בקרבו, ומים אין בו, וכו' ודגים נפרדים בשתי פאות במחזה, אלה מזה ואלה מזה (ראב"ע, מכת' לר"ש גאמע).  מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים (יסו"ע לר"י ישראלי ב א).  קשת ודגים הנולד בשעת צדק ביום מזלו קשת ובלילה דגים (שלשל' הקבל', הגלגלים ח ב).  שלפעמים המזלות עולים על האופק נזורים שור לפני טלה וטלה לפני דגים (נחמ' ונעים, דוד גנז ה קז).  שכל צורה וצורה מורה על ענין פעולה וממשלה מיוחדת הדומה לצורתה כמו האריה והשור מורים לגבורה והבתולה על אהבה והמאזנים למשפט וסרטן ודגים על המים וכן שאר הצורות (שם).  מן י"ט פברואר עד כ"א מרץ ואזי יתחיל צידת הדגים נקראת התמונה הזאת דגים והוא מזל אדר (למודי הטבע כג:).  — ואמר הפיטן: ישיב עם אשר בחקיו הוגים, אל ביתו בית תענוגים, ומעין יצא במזל דָּגִים, ועמדו עליו דוָגים (אל חי, שמע"צ, קרובץ אלג'יר).  — °דג הים, כנוי לקבוץ של כוכבים: והצורות השמאליות אחת ועשרים וכוכביהם ש"ס האחת עיש ובניה וכו' והשבע עשרה דג הים וכוכביו (ראב"ע, ראש' חכמה א).  שקראו לקבוץ או מחנה כוכבים אלו דוב הגדול ולמחנה אחרת כלב הנובח או נשר המעופף או דג הים משולש (נחמ' ונע', דוד גנז שה).

*אלתית.

באש, *דג מבאיש.  — *ביצי דגים.

*זִים, במקום הנחירים שדרך בו הדג שואף אויר.

*חוֹטֶמֶת, מין דג, עי' חוטמת.  — *חילק.  — *חמור הים.

*כלבית.

לויתן, תנין, שמות לחיות גדולות שבים, ועי' בערכים האלה.

*סֻלְתָּנִית.  — סנפיר.

צור, צידת דגים, ועי' ערך צידה כל מה שנוגע לצידת דגים.  °צחנה, שם דגים קטנים.  — *ציר, שבו מולחים דגים.

*קִרְבֵי דגים.  — *קִרְטַע, פרכס זנבו ודלג.  — קשקשת.

*ראש, — משל: הדג מראשו מסריח.  — רֶשֶׁת.

*שׁבּוֹט.  — *שור הים.  — *שפר.

(הערה: שמות עברים למיני הדגים לא נשמרו לנו גם במשנה ותלמוד, וגם בהדבור העברי לא נקבעו עוד שמות להדגים.  השמות לא-העברים שבתלמוד יבואו בהכרך של מלים הזרות).