דּוּמָם
1, — א) תה"פ, בלי דברים, עצב ונוגה, still, niederschlagen; silencieusement, abattu; silently: שבי דוּמָם ובאי בחשך בת כשדים כי לא תוסיפי יקראו לך גברת ממלכות (ישע' מז, ה). — ב) ש"ת, שותק ומקוה: טוב ויחיל וְדוּמָם לתשועת יי' (איכ' ג כו). — וכמו שם עצם, דבר שותק: הוי אמר לעץ הקיצה עורי לאבן דּוּמָם (חבק' ב יט).
1 סוברים כי זה משקל תה"פ מן דום, כמו חנם, ריקם. אבל כבר ראה בו ברט (Barth, NB § 216 e) בינוני מן ע"ו כמו שובב, ויתכן שהוא בינוני מן כפולים כמו עולָל, ונהפך החולם לשורק מפני פעולת המם שלאחריו. ובכלל, שני השרשים דום ודמם מתחלפים זה בזה גם בעברית וגם בערבית.