דּוֹמְמִי

°, ת"ז, מ"ר דּוֹמְמִיִּים, — מטבע הדומם:  שאין להם (להמתכיות) שלמות נפשיי כי אם שלמות טבעי דוממי (ר"י אברבנל, מפע' ה' ז ד).  כי הנה ההשחתה בדברים הדוממיים הוא כהכאה בבע"ח (הוא, מ"ב ג).  — ולנק':  ההעדר עם הדברים האובדים אשר אבדן מוחש על דרך הצורות הדוממיות והצמחיות בהפסד נושאיהן (ידע' הפניני, באור' לח).  שלשה הצורות ההיולאניות דוממית צומחית הרגשית (זכות אדם 9).

חיפוש במילון: