1   הערה שלקמן.

2 בקצת ספרים דכא באלף, וכן בתלמוד במשנה יבמ' יא ב, ותוספתא שם  וכן במשנה שבירוש' ובירוש' שם ח ט.  ובבלי שם עט:.   והנה בעצם כונת הכתוב אין ספק, שמדבר במום בהאשכים, והמסורה אומרת בלי פקפוק כי בפצוע דכה היתה הכונה למי שנכתשו ביציו:  ואיזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו יבמ' ח ב.  ואעפ"י שנשאו ונתנו בגמ' ירוש' ובבלי שם להוכיח "שפצוע דכה הוא באותו מקום", מ"מ מכל המוה"מ נראה ברור, כי הפרוש הוא מקובל אלא שנעלם מהם מה הוא מקור פרוש זה.  וכן תרגמו התרגומים הקדמונים השבעים והולגט', במשמ' זו.  אך יש לפקפק בפרוש גוף המלה דכה, שפרשוה כל המפרשים משרש דכא, או דכך, במשמ' כתישה, וזה דחוק מאד, כי א"כ דכה ופצוע אחד הוא, ואחת משתי המלים יתרה, ולא נצל הכתוב מדחק זה גם אם נאמר כמו החדשים כי ר"ל פצוע ע"י דַכָּה, ע"י דכדוך הביצים, כי אין זה סגנון טבעי, והעקר א"כ חסר מן הספר, הביצים, אם לא שנאמר כי דַכָּה נתיחד רק לדכדוך האשכים.  ולא נרפא הכתוב גם ע"י השערת קניג Kö. II § 83 כי המלה דכה אינה אלא פרוש מאוחר לפצוּע, כי בפצוע בלבדו אינו מבואר באיזה אבר הוא פצוע, ומלבד זה החצי המקביל של הכתוב כרות שפכה מעיד כי גם בחציו הראשון צריכות להיות שתי מלים:  הראשונה פעול פצוּע, והשניה שם האבר שבו הוא פצוע.  מכל זה מוכרח כי המלה דַכָּה היא שם האבר המכֻון אליו, ר"ל ביצת הזכר. והנה אמרו בגמ' ירוש' שם דכא שבא בין עקביו, ע"כ, ובאמת בישיבה המזרחית הרגלים תחת העכוז הביצים הם ממש בין עקביו, ונראה שפרשו דכא דבר נמוך וכמו שאמר שם רבי חגי אין לך נמוך באדם בשעה שהוא יושב אלא ביצים בלבד.  אבל קשה לשער כי בלשון טבעית יקראו לאבר על שם מושג כ"כ מורכב ובמלה שאין בה מהמושג הזה כלום, ואולי שהוא הוא השם הקבוע בלשון ערבית להאשך חַ'צי خَضى בהחלופים הרגילים בין שתי הלשונות ח'-כ, צ-ד.  וכבר תרגם רסע"ג פצוע דכה במפדוג' אלכצי,  ואעפ"י שיש מקום לטוען לטעון שרסע"ג תרגם לפי הכונה ולא מלה במלה, מ"מ קרוב הדבר שרסע"ג תרגם באמת עצם השם דכה בהשם הערבי ח'צי.  וכבר הרגיש בעצם פרוש זה גם רי"פ, רק לא עמד על מקור המלה.