דַּכָּו
1, דַּכָּיו, ש"ז, — אדם חד השכל והדעת וזהיר בדבריו: לשון שקר ישנא דַּכָּיו2 ופה חלק יעשה מדחה משלי כו כח.
1 משקל גַּנָּב, עָנָיו, בערב' דַ'כַי ذکى. ועי' הערה לקמן.
2 בקצת ספרים דַכָּו, וכבר אמר בעל חלקת השם סי' כה, (ובהערה כ' בסוף הספר) כי דַכָּו או דֵכָּו הוא שם ע"מ עָנָו עָנָיו, ופרשו כי הַדכָּיו, ר"ל האיש הנדכה שונא את לשון שקר. ויותר נכון לפרש דכָּו במשמ' השם דַ'כַי בערב', שהוא חד השכל והזהירות, ואמר כי האיש הנבון והזהיר שונא לשון שקר, או לשון שקר שונאה אדם נבון וזהיר.