* 1, פ"י, — דלדל את האבר וכדומה, נתקהו ממקום חבורו והניחו קצת מעורה בו והוא מתנענע הנה והנה: הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה (שבת קז:). תלש בזקנו ודילדל בו עצם (קדוש' כד:). שדה שנחרש בו קבר וחשו חכמים שמא דלדלו כלי המחרישה את העצמות (רש"י ברכ' יט:).
— פֻע', *דֻּלְדַּל, מְדֻלְדָּל: האבר והבשר המדולדלין בבהמה (חול' ט ז). ועוד שאלן ר"ע (את ר"ג ואת ר"י) אבר המדולדל בבהמה מהו אמרו לו לא שמענו אבל שמענו באבר המדולדל באדם שהוא טהור (כרית' ג ח). ובשיליא המדולדלת בה (שבת נג.). לא אמר במוכי שחין ממש אלא בכל מכה שמדולדל אבר מחמתה (רגמ"ה כרית' טז:). הבא ביאה אסורה בלא קישוי אלא שהיה האבר שלו מדולדל כמו אבר המתים (רמב"ם אסורי ביאה א יא). זנב הגדי שהיה רך ומדולדל דומה לשל חזיר (הוא, איסורי המזבח ב ד). נמצאו סרכות מדולדלות מן הריאה אע"פ שאינן דבוקות לא לדופן ולא למקום אחר (הוא, שחיט' יא טו). — ובשערות: מעשה בזכר של רחלים זקן ושערו מדולדל ראהו קסדור אחד אמר מה טיבו של זה אמרו בכור הוא (בכור' ה ג). שאי אפשר לגיזה בלא נימין המדולדלות (בכור' כו:). וצריך להזהר בשעה שלובש (הכהן) שלא יהא אבק בין בגדו לבשרו וכו' ולא יצא שערו מן הבגד ולא יהיה בבגד נימא מדולדלת (רמב"ם, כלי המקד' י ז). — והצפרן: וצפורן המדולדלת (מקוא' ט ד). — ובכלל °מה שמתנועע הנה והנה: ציץ של עור או משי וכיוצא בהן שתלה בהן חוטי צמר וחוטי פשתן מדולדלין על פני האדם כדי להפריח הזבובין (רמב"ם כלא' יב כ).
— נִפע', *נִדַּלְדַּל, — נעשה מדֻלדל: נדלדלה כבד ומעורה בטרפשיה מהו (חול' מו.). נידלדלה האבן ועמד עליה מהו זבח' כד.. סימנים (הגרגרת והושט) שנדלדלו ברובן טרפה (חול' מד.). אבני הר שנידלדלו וכו' (ע"ז מו.). — °והשערות, ואמר המליץ: מחלפות ראשי חמודות כזהב ודלתם כארגמן נדלדלו ופרצים תצאנה (אבן בחן יא).
— נִתפ', °נִדַּלְדַּל, נִתְדַּלְדַּל: שאילו נעקר (הקנה או הושט) קודם שחיטה היה מתדלדל ולא נשחט (רמב"ם שחיט' ג טז). נתדלדלו קורות הבית וירדו לאויר הבית אם הגיעו לתוך עשרה טפחים סותר ובונה (הוא, שכנים ד ו). — ואמר המליץ: והעצמות התקלקלו, והברכים התדלדלו, וחלחלה בכל מתנים, ופיק ברכים (ספר המוסר לר"ז אלצאהרי מה).
1 בערב' דַלְדַל دَلْدَل למשל הזרועות בשעת ההליכה, נענע אותם הנה והנה.