פ"י, דָּלִיתָ, יִדְלֶה, תִּדְלֶנָּה, יִדְלֶנָּה, — א) שלשל את הדלי אל הבור ושאב המים והעלהו, schöpfen; puiser; to draw water: איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם דָּלֹה דָלָה לנו וישק את הצאן (שמות ב יט).  ותבאנה וַתִּדְלֶנָה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהם (שם יו).  היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו (מכות ב א).  שתי ערוגות זו למעלה מזו לא ידלה מן התחתונה וישקה את העליונה (מו"ק ד.). המדלה מים מן הבור ובא חבירו ואמר לו הנח לי ואני אדלה מים (ב"ק נא:).  לבאר עמוק מליאה צונן והיו מימיה צוננין ויפין ולא היתה בריה יכולה לשתות הימנה בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה משיחה במשיחה ודלה הימנה ושתה התחילו הכל דולין הימנה ושותין (מד"ר בראש' צג).  — ואמר המליץ: תבל בשמו הידוע, ידמה אל גשר רעוע, תחתיו נחל שוטף עמוק בו נתון חבל גרוע, דולה עצל ימיו כצל ראשו פרוע איש צרוע, ודלי רצוץ נבזה נפוץ קלוט שרוע קרוע, יום בא לדלות נפל ותשבר כד על המבוע (צרי היגון לרש"ט פלקיירא ה.).  — ובהשאלה במליצה: מים עמקים עצה בלב איש ואיש תבונה יִדְלֶנָּה (משלי כ ה).  — ואמר הפיטן: אלי דְלֵנִי מבור יגוני קומה לנגדי (קרובץ אאג'יל, שבת תודה, נורא ואיום).  גררם לבית בחירתך, ישע לראשם בתתך, דְלֵם מכשל תגרתך,  ותסוככם בגין אברתך (יוצר ב סכות, אנא תרב). 

— הִפע', *הִדְלָה: המדלה מים מן הבור ובא חבירו ואמר לו הנח לי ואני אדלה מים (ב"ק נא:) המדלה עשרה דליים מים בזה אחר זה (נדה ג:).  מדלין (מים במועד) לירקות כדי לאוכלן (מו"ק ד.).