*, פ"י, —  עשהו דל מאד, בגופניות ומוסריות: אילמלא לא נקרא שמה דלילה ראויה היתה שתיקרא דלילה דילדלה את כחו דילדלה את לבו דילדלה את מעשיו (סוט' ט:).  ומה הוא עושה לו (הקב"ה להאדם) מתחיל מנכסיו מדלדלו והוא מוכר נכסיו (תנחומא בהר).

— נִפע', *נִדַּלְדֵּל, —  נעשה דל מאד, ובמוסריות ירדו במדרגתם: משחרב ביהמ"ק בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו1 אנשי מעשה (סוט' מט.). 

— פֻע', *דֻּלְדַּל, מְדֻלְדַּל,  —  כמו נפעל: רבי עקיבא עני ביתר ומדולדל היה (אדר"נ ו).  אביונך לשון אבה שהוא מדולדל ותאב לכל טובה (רש"י שמות כג ו).  —  ואמר הפיטן: דּוּלְדַּלְתִּי עתה בתתקנ"ו לפרט, בנושאם עלי צלם כבודי נמרט (סליח' י"ז בתמוז, אמרר בבכי).  אחינו בני ישראל סחופים ומדולדלים מבלי מצוא מקום מנוח דירת מנוחה אשר ייטיב להם (שו"ת חתם סופר, או"ח ס).

—  נִתפ', *נִדַּלְדַּל, נִתְדַּלְדַּל, —  כמו הקודם: אם ראית פני חבירך שנתדלדל ומטה ידו אל תחזירהו ריקם (דא"ז ט).  אמר הקב"ה לישראל (אהרן ובניו) הם שומרים משמרת הקדש כדי שלא יזוקו והם מתדלדלים בשבילכם אל תגזלו מהם המתנות שנתתי להם (מד"ר במד' ה). — °ובהשאלה: אמר החבר מצא אותה (את השפה העברית) מה שמצא נושאיה נתדלדלה בדלותם וצרה במיעוטם והיא בעצמה החשובה שבלשונות (כוזרי ב סח).   ואלו התרשל בו נתדלדלו כחותיו והתפרקו גופו ואיבריו (מאזני צדק, אלגזלי 134).  ויקרה לנשים חכוך ברחם ומצוקת האם ובו יאפס הכח מהם ומתדלדלות תמיד ורזות (מ' אלדבי ש"א ד ב). — ואמר המשורר: ואחרי כל זאת הסיבות התגלגלו, והגבעות התקלקלו, וההצלחות התדלדלו (עמנ', מתב' א).