* 1, ש"נ, — ענבים שיבשו קצת באשכלותיהם ודומים לצמוקים: דמדמניות2 שבכרם הרי אילו אסורות (ירוש' שבת א ד., שם ביצ' ג סב.). מביאין מן התאנים בנות שבע ומן הענבים הדמדמניות 3 מן המובחר (שם ביכור' א סג ד).
1 בערב' ההמונית דמדמון دمدمون, ועי' הערה לקמן.
2 פרש מוספיא: ענבים מנטפים מיץ. אבל כבר העיר המעריך וז"ל: בסוף הבציר מקבצין גרגירי ענבים שנשרו מהגפנים ודומין לצמוקין ונקראין בערב' דמדמון, והביא דברים אלה גם בעל תבואות הארץ, ואעפ"י שבהמלונים הערבים, גם אותם שיש בהם גם מלים מלשון ההמונית, לא נזכרה מלה זו, מ"מ אמת הדבר שכך קוראים בלשון הערבית ההמונית בא"י הענבים שכבר נצטמקו קצת, ועושים ממנו יין מתוק, ושגורה מלה זו בפי הערבים המוכרים ענבים, ורגלים לדבר, שזו מלה עברית עתיקה, שמצאוה הערבים כשבאו להארץ ושמרוה בלשונם.
3 בנוסח' ויניציה לבלוניות ובכ"י סיריליה לבלוביות, אך כבר הסכימו כל החכמים שזה שבוש וצ"ל דמדמניות.