* 1, ש"ז, מ"ר דִּמְדּוּמִים, — דִּמְדּוּמֵי החמה, אורות כהים שנשארים עוד ברקיע מהשמש אחרי שקיעתה: א"ר יוסי בן חנינא יהי חלקי עם המתפללים עם דמדומי חמה (ירוש' ברכ' ד ז:). בשלקטום עם דמדומי חמה (שם מעשר' ד נא:). בשנקבר עם דמדומי חמה (שם פסח' ח לו:). ושל בן הערביים עם דמדומי חמה (שם ה לא ג). מעיד והולך עד דימדומי חמה (שם קדוש' א נט:). בערב שבת עם דמדומי חמה (שם מו"ק ג פג.). מצוה להתפלל עם דמדומי חמה (ברכ' כט.). בין הערבים שומע אני עם דמדומי חמה ת"ל בערב (מכי' בא, מס' דפסח' ה). נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום (מד"ר בראש' יא). לאחד שהיה מהלך בדרך עם דמדומי חמה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה וכו' אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בקר (פסיק' דר"כ, קומי אורי). — °דמדומי מיתה: שהקב"ה מורידו שאול ויעל עמו נשמת רשע של ישראל שהיה מצפצף תשובה עם דמדומי מיתה היינו בדכדוכה של נפש (עמה"מ קיו.). — וביחי' °דמדומה של חמה: כי מעת שקיעת החמה ועד שיסתלק זהרה מעל הארץ ויכסיף דמדומה מן הרקיע זהו בין השמשות (ר"נ גאון, ברכ' כט:).
1 לא נתבאר מקור מלה זו, אך מרוב המקומות בירוש' מוכרח כי הכונה בזה בעת שקיעת החמה בערב. והערוך פרש שהוא קודם שקיעת החמה. אך מדברי ר' נסים גאון נראה ברור כי הכונה בדמדומי לזהרורית שלאחרי השקיעה כל זמן שעוד לא החשיך. וכן אמר בעל פני משה וז"פ בעל אה"צ לתחלת הבקר הנה העקר הוא כפרוש בעל ס' חרדים: שמתמצה השמש מעל הארץ וכלה. וכן נראה ברור משאר המקומות בירוש'. ואף מבבלי מוכח שהוא כן שאמרו שם: לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה מאי טעמא דילמא מיטרפא ליה שעתא, ע"כ. הרי שהכונה היא לזמן שיש לחשש שמא תטרף השעה, וזה נכון רק בערב בין השמשות.