*  , ת"ז, לנק' דִּמְיוֹנִית, מ"ר דִּמְיוֹנִיִּים, דִּמְיוֹנִיּוֹת, —  של הדמיון, שאין לו מציאות אלא בדמיון, שהוא דמיון ומשל לדבר: אלו הם הד' פנים שמהם יהיה האצילות על הכח הדמיוני והכח השכלי (ראב"ע, ספר העצמים).  המוחש בכח הדמיוני (מו"נ א סח).  כי הקו להיותו דבר בלתי נמצא בעצמו והוא רושם או דבר דמיוני קראו תהו (ר"י אברבנל, מפע' ה' ג ח).  שלא יתנבא האדם בהיותו חכם ומוכן לנבואה כלומר בהיות כחו הדמיוני מוכן לזה (העקרים ג ח). ובמעשה המקלות ליעקב אבינו יש בו פועל דמיוני לבירור הנשמות הקדושות מכור הברזל (רמ"ע מפאנו, אם כל חי א ט).  והבאת עדותו ומופת וראיה מספרים אשר גם הם גם שמם המצאת רוח דמיוני (אריה מודינא, הקד' ארי נוהם).  הצורה הדמיונית הנמצאת בדמיון באיש אחר העלמו מן החושים (מו"נ א ג).  יונחו שמות ולשונות לענינים דמיוניים שאינם בנמצא (מעשה אפוד כח).  והסנהדרים היו מצווים שלא תעלם מהם חכמה מהחכמות האמתיות והדמיוניות וההסכמיות (כוזרי ב סד).  ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושי הגשמיות (מו"נ א ב).  ויזקק מדותיו זקוק רב וימית תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות (שם ה).  כי השכל אשר ימצא באדם יש לו הקשר עם הצורות הדמיוניות באופן שאם יפסד הדמיון יפסד הוא (שם טוב מו"נ ב, הקד' יא).  והחכמים קבאו לטובות זה העולם הכלה טובות דמיוניות ר"ל שאינם אמתיות גם רעותיו רעות דמיוניות ולפי האמת הכל דמיון גמור כי אין לא לזה ולא לזה העמדה וקיום (צידה לדרך א ג ה).