°, דָּמִיִּי, ת"ז, לנק' דָּמיִּית, מ"ר דָּמִיִּים, דָּמיּוֹת, —  שיש בו דם, מטבע הדם, Blut; blutreich; sanguin; bloody, sanguine : ומאחורי השדרה נמתח עליו עורק דופק גדול חם, בסבת חום רב רוחיי ודמיי ומתחבר בו וריד גדול חם בסבת חום רב דמיי (קאנון ג יג א א).  הדמיי שהוא חם ולח (ר"י אברבנל, נחל' אב' ה).  והדמיי והשחוריי הם פועלים שני מיני האמצעיים (שם).  שמתחלפים (בעה"ח) באכיותיהם דמיי ובלתי דמיי (רשב"צ דוראן, חלק שוסינו א).  מי שהוא דמיי יקבל מהרה הדברים וישכחם מיד (שם, מג"א ה יג).  ודע שטבעו (של האדם) הוא על שני פנים האחד מי שהוא דמיי ר"ל שגוברת בו האדומה שטבעה חם ולח והשני מי שגוברת בו הירוקה שטבעה חם ויבש (מעשה טוביה, עולם הקטן ב).  האזרח רענן הוא דמיי לבניי (ר"י עמדין, מגדל עוז צז.).  הדיבור בב"ח בלתי דמיים והנה אלה המינים הם ממוצעים בין הצמח והב"ח (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד).  לפי שהיופי באשה מורה על היותה דמיית ואדמומיית בטבעה (ר"י אברבנל, מ"א א).  ומנהגם שיקראו (המורסה) הדמיית המזוקקת  פלגמוניית (קאנון א ב א ה).  והולד ניזון וחי עם לחות שרשית וחום טבעי אח"כ נולד סביב זה הולד שבשיליא פרשה אחד הנקרא מימברנא וכו' ויש אומרים שהיא דמיית ופעולתיה הם לקבל השתן שמשתין הולד (שלשל' הקב', יציר' הולד).  השטות ההווה מהליחה הדמיית פחות רע מההווה מהמרה השחורה (פרקי משה ו).  אמנם אם יהיה התילדות החולי הזה מליחה דמיית שתתמזג עמה מרה כרכומית ימשך אחר זה כאב ודפיקה מתמדת ושריפה (מ' אלדבי, ש"א ד ב).  לפי שאחרי שיצא הילד נעדרו הצירים והמכאובות ולא היו לה עוד ולזה לא יכלו לצאת המותרות הדמיות אשר היו ראויות לצאת אחריו (ר"י אברבנל, ש"א ד).