1 קצת דומה לצורת מלה זו השם בְּדֹלַח, ועי' הערה לקמן.

2 בכל הספריםהמדויקים בשין ימין.  ואעפי"כ ראו בו השבעים, ולג' ותיב"ע את שם העיר דמשק, ופרשו: הישבים בדמשק בערש.  והנה מלבד שאין טעם למליצה זו, ומלבד שחסר ב של בערש, קשה זה החבור של היושבים בשמרון ובדמשק.  רד"ק פרש בדמשק ערש לפי ההקבלה עם פאת מטה, ואמר שבדמשק פרושו בזוית, כמו פאת, אעפ"י שאין לו חבר במקרא.  וקצת החדשים פרשו דמשק במשמ' אריג של משי הבא מדמשק, שגם בלשונות המערביות קוראים גם עתה על שם העיר הזאת, Damast, damas, וסמכו על מה שגם בערב' קוראים דמקש دمقش למין אריג של משי לבן.  אבל כבר נדחתה סברה זו, מפני שקשה לחשב שבזמן כל כך קדום היה אריג של דמשק מפורסם כל כך ושקראו לו בשם העיר, ושלא נזכר השם הזה בשום מקום אחר שנזכרו שם אריגים יקרים, והשם דמקש בערב' כבר אמרו עליו חכמי הלשון הערבים שזו מלה זרה, אעפ"י שהשתמשו בה כבר הערבים הקדמונים, ואמרו שיאמרו גם מדקש כתאב אלמע'רב 68.  ואמר פֿרנקל שזו מלה שאולה מארמית מיטכסו, שהיא בעצמה שאולה מיונית (Lehn w. 40).  ולכן הגיהו גרץ, נובק ואחרים בשמיכת במקום בדמשק, ודוהם ומרתי דַבֶּשֶת במקום דמשק, מלשון דבשת גמלים.  מכל זה נראה עד כמה מלה זו, בצורתה כמו שהיא, מעידה שנוסחת הכתוב לקויה.  ובצדק העיר ולהויזן, שבהמלה בדמשק בודאי יש היסודות של מלה שמשמעתה היתה מקבלת להמלה פאת, וצריך למצא מה הן היסודות הללו.  והנה ממקום אחר בחזיונות הנביא הזה שם ו ד: השכבים על מטות שן וסרחים על ערשתם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק הפרטים על פי הנבל וכו' אנו רואים כי הנוקד מתקוע קצף על המנהג של פנוק ותפארה שפשט כנראה אז מקרוב בקרב שועי שמרון להסב על מטות תפארה בעת הסעודה, ואין ספק בדבר כי גם בהדברים בפאת מטה ובדמשק ערש היתה כונתו של עמוס למנהג זה, וכמו שכבר העירו קצת החדשים שחצי הפסוק, הישבים בשמרון וכו', אינו סופו של הפסוק הקודם אלא ראשו של הכתוב שלאחריו, שמעו והעידו.  ולהסב זה שמשו שני כלים, מטה מפוארה עשויה שן וגם ערש, כמו שנראה מהכתוב הנזכר, ואין ספק בדבר כי בערש ההסב הזה היו נותנים בפאת הערש מין כסת מיוחדה, להשען עליה, להטות עליה האציל, כמו שאומר בן סירא, עי' ערך אַציל, והיה מנהג זה ידוע גם להערבים, ויש בלשון ערב' הקדומה גם פעל לזה, אִתַּכַא إِتَّکَا,  ואתכא ענד פלאן, ממש כמו בעבר', הסב אצל פלוני, במשמ' סעד אצלו, והשם מֹתכַּא مُتَّکَّا מטה של הסבה, בכסתות להשען עליהם, ולהכסתות האלה של הסבה יש בערב' גם שם: ושאד, ושאדה وساد, وسادة, ופרשוהו המלונים הערבים באלמתכא.  ויש לחשב כי בעבר' היה השם לזה הדבר אותו צרוף האותיות כמו בערב' אלא מסורס קצת, כמו דואש, או דַוָש, ונטשטשה האות ו או נמחקה, ונשארו האותיות ד ש, ובבואה של אות אחרת ביניהם, והשם שמרון שלפניו נתן מקום לחשב כי שתי האותיות ד ש והאות שהיתה ביניהם הן שארית כמו"כ של שם עיר שיש בהן האותיות האלה והוא: דמשק.  ובאמת גם עצם השם שמרון חשוד, כמו שכבר העיר על זה ון הונקר (van Honacker) בפרושו לתרי עשר, שאין כלל מקום לשם הזה כאן, ואולי היה במקום השם שמרון פעל של שכיבה והסבה, כמו שיש בהכתוב השכבים על מטות שן וסרחים על ערשתם, ואותיות הפעל הזה שהיו אולי כמו"כ מטושטשות נדמו כמו שמרון ולפיהן תקנו גם דמשק.  זהו אולי סדר תולדתה של המלה דמשק שלנו, עכ"פ כיון שלשוננו מיוסדה על המקרא כמו שהוא, השם דמשק, אפילו אם נשתשבש, יש לו זכות שם עברי במשמעה היותר נאה לו לפי הענין, ובפרט שיש דומה לו בצורתו בְּדֹלַח.  וכבר השתמש בשם זה בעל שבי"ע, אעפ"י שכונתו הוא היתה אולי לא להכסת אלא לעצם מטת ההסבה.