דְּנָא
*, — בארמית כמו זה בעברית. והשתמשו בו קצת הסופרים גם בסגנון העברי בפרט בכתיבת מכתבים לציֵן החדש הנכחי, בהדבור, מכתבו מן יום כך וכך דנא, ר"ל בחדש הזה שאנו עומדים בו כעת: נאותים אנחנו אל השכר אשר קצב מע"ל לטרחו במכתבו מן כ"ד דנא אף כי רבה היא (קרית ספר למא"ג ג). באספת חברינו אשר נדחתה עד יום א' ל"א דנא (אגר' יל"ג, א נג). ביום י' דנא שלחתי לך חוברות (שם פב).