* 1, ש"ז, מ"ר דַּנִּים, כנ' רבים דַּנַּי, הַדַּנִּים שלי, — כעין חבית ששוליה גבנונים ואינה יושבת אלא אם יחפרוה באדמה, gross. ird. Krug; jarre; jar: דונו דני2 ירוש' שבת ו ח ג, בבלי שם סז:.
1 בארמ' דנא, בערב' דנּ دَنّ, ועי' הערה שלקמן.
2 זה לחש שיש בו משום דרכי האמורי ואין פרושו האמתי ידוע. אך הערוך ורש"י פרשו השם דני במשמ' חבית, ואעפ"י שלפי פרוש הערוך "יוחזקו החביות" דני הוא מ"ר ארמי, אך רש"י פרש דני כנוי רבים מדב"ע: התחזקו חביותי, וא"כ דני הוא מ"ר עברי, החביות שלי. ובהיות שהשם דַּן במושג זה ישנו גם בארמ' וגם בערב', אעפ"י שפקפק פרנקל בערביותו וגזר שהוא שאול מארמית Lehnw, 169, מכל מקום גם פרנקל אינו פוסל את שמיותו. ובהיות שרוב דברי הנחש שבאו שם בתוספתא ובגמ' הם בעברית, רגלים לדבר שגם נחש זה הוא מלשון עברית. והמלה דן היתה במציאות בלשון העברית.