דָּנָב
°, ש"ז, — כלי מכלי הבנאים, כעין לוח ישר ויד לו באמצעו יסמכהו הבונה אל הכותל לראות אם כלו על קו ישר: דנבו 1 של אומן (המליצה לר"ש בר"ש, בכר 28).
1 ופרש שם בעצמו: שיתקן עליו האומן הכותל בעת הבנין שלא יבוא מעוקם (בל"ע) מסטרה. ע"כ. והנה בכ"י אחד כתוב זנבו במקום דנבו, וסובר דר' בכר כי עכ"פ דנב לקוח מהשם הארמי דנב במשמ' זנב.