*, פ"י, — א) כמו דָּרַךְ:  דרסה (הבהמה) על הכלי ושברתו (ב"ק ב א).  מי שישב ברשות הרבים ובא אחד ודרס על בגדיו (טהר' ה ז).  מי שדרסה אשה על בגדיו (שם ח).  אין נותנין את העור לפני הדורסין (ביצה א ה).  דרסה על נוד מלא שמן וכו' דרסה ע"ג הטבלא (ירוש' ב"ק א ב ד).  רוק דורסו לפי תומו (שבת קכא:).  היה כאסקופה התחתונה שרוב בני אדם דורסין אותה (דא"ז ג).  טובה דריסה שדרס הקב"ה במצרים וכו' ממלא חפנים פיח כבשן של משה ואהרן (מד"ר ויקר' ג).  וכשהיה (ר"א ב"ר יוסי) שוכב בחליו בתוך הספינה דרס על צוארו אחד מן הספנין בבלי דעת (רגמ"ה מעי' יז:).  ומותר לדרוס הרוק שעל גבי קרקע והולך לפי תומו (רמב"ם שבת כא ב).  שהיה ברשות הרבים שהרבים דורסין שם (הוא, מכי' ב י).  — וגם בהיד:  ואל יאמר אדם לחבירו דרוס ידך עלי בבית המרחץ (דא"ר י).  — ואמר הפיטן:  ולמה טבולו בחרסת, זכר לטיט שאשה גם בעלה דּוֹרֶסֶת (סלוק שבה"ג, אין ערוך).  שונאיהם בים דּוֹרְסִים, וכגת ראשימו רופסים, כי בגוחם היו חוסים (שבת החדש, אות זה).  — ב) דָּרַס תאנים וכיוצא בזה, דרך אותם ברגל כדי לעשותן גוש:  הדורס ליטרא קציעות על פי הכד ואינו יודע איזוהי (תרומ' ד י).  מצא גרוגרות אם דרסו רוב בני אדם חייב (מעשר' ג ד).  ליטרא קציעות שדרסה על פי עגול ואינו יודע באיזה עגול דרסה על פי חבית ואינו יודע באיזו חבית דרסה (ביצה ג:).  שובר אדם את החבית לאכול הימנו גרוגרות וכו' א"ר אושעיא ל"ש אלא דרוסות אבל מפורדות לא (שבת קמו.).  — ג) האכיל בהמה על כרחה, תחב המאכל לתוך פיה:  אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין (שבת כד ג).  — ד) דחק והתיז את הסכין בכח מלמעלה למטה בשעת חתיכה, בשעת שחיטה:  שמא ישהו (בשעת שחיטה) שמא ידרסו ושמא יחלידו (חול' ב:).  מפני שהוא (המולק) דורס (שם כ:).  שנים אוחזין בסכין ושוחטין וכו' אין חוששין שמא ידרסו זה על זה (שם ל.).  — ה) דרס הנשר או הארי, הכה בע"ח בצפרניו והמיתו:  כל עוף הדורס טמא (חול' ג ו).  רועה שהיה רועה עדרו והניח עדרו ובא לעיר ובא זאב וטרף ובא ארי ודרס פטור (ב"מ מא.).  ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל (סנה' צ:).  מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני (חול' נג.).  מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו (סוט' ח:).  כל עוף הדורס1 בידוע שהוא ממיני הטמאים (ס' חינוך, שמיני קנז).  כי העופות הדורסים גם הם הולכים יחידים  ושאינם דורסים הולכים בחבור והטבע בזה כי מזון הדורסים אינו מצוי כ"כ כמו מזון שאינם דורסים שהוא צמחים וזרעוני שדה וגנה (שער השמים ד).  — ופָעוּל דָּרוּס, דְּרוּסָה:  דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס (חול' ג א).  דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים דרוסת חולדה בעופות (גמ' שם נב:).  יש דרוסה לחתול או אין דרוסה לחתול אמר לו אף לחולדה יש דרוסה וכו' אין דרוסה אלא ביד וכו' אין דרוסה אלא בצפורן וכו' אין דרוסה אלא מדעת (שם נג.).  אם דרס ונהרג ועדיין ידו בדרוסה ולא שמט צפרניו ממנה אלא אחר מותו אין חוששין לה (רמב"ם שחי' ה ז).  — ובהשאלה:  היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את (כתוב' א ז),  בעולה על כרחה.

—  נִפע, *נִדְרַס:  סימן העשוי לידרס לא הוי סימן (ב"מ כב:).  —  °ושדרסו ארי וכדומה:  שנדרסה בידי חיה ואין ידוע אם האדים בשר כנגד בני מעים (רמב"ם שחי' יא א).