דֶּרֶן
* 1, דרנא, ש"ז, מ"ר דְּרָנִים, סמי' דַּרְנֵי, — תולעת שבעץ, בבגדים ובקרבי בהמות, מין עש, סס: יריעה שנפל בה דרנא שבת עה.. קרש שנפל בו דרנא מטיף לתוכה אבר וסותמו שם קב:. ואת נבלתם תשקצו לרבות את הדרנים שבבהמה חול' סז:. עץ אחד יש בכרכי הים וחנון שמו ומביאין קיסם ומניחין לה (להרחל) בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני ראשה שבת נד:.
1 לא נתברר מקור מלה זו. ונהוגה מלה זו גם בלשון ערב' ההמונית פה ויאמרו דַרַנ دَرَن להעש שבתוך עורות הבהמות, ויאמרו גִ'לד אִמַדַרנ לעור הבקר ובפרט העגל והעז שיש בו נקבים במקום הגב.