° 1, ש"נ, מ"ר דַּרְכִּיּוֹת, — כעין דוכן ומצבה פחות או יותר גבוה לעמד שם בני אדם להודיע זה לזה דבר מרחוק וכיוצא בזה: ודרכיות2 היו עושין (השולחים את השעיר לעזאזל) ומניפין בסודרין כדי שידעו שהגיע שעיר למדבר רמב"ם, עיוה"כ ג ז.
1 עי' הערה שלקמן.
2 מקור הדבר במשנה יומא ו ח. אך שם יש שנויי נוסחאות. ברוב ספרי הדפוס בש"ס בבלי הגרסה דורכיאות, דורכיות, דרכיות. אך במשנה ש"ס ירוש' דידכאות, ובגמ' שם דידכיות, בדלת לפני הכף, ובן בבבלי כ"י, וכן בערוך דדכאות, והסכימו החכמים כי מקורו בלשון יונית διαδοϰος, ור"ל מפקחים העומדים בקצת מרחק זה מזה. אך הרמב"ם השתמש במלה זו לפי הגרסה בריש, ובמשמעה שפרשה הערוך בערך דדכאות, אמר וז"ל: מצבות גדולות היו בונין בדרך מירושלם ועומדין עליהן אנשים ובידם סודרים, ע"כ, וכן בפרוש המשנ' להרמב"ם: דרכיות הם (מצבות) גדולות שהשומרים עומדים שם. ע"כ. ועפ"י שמוש זה של הרמב"ם יש לה, להמלה דרכית, זכות אזרח בלשון בתור מלה מחודשה בספרות שלאחרי התלמוד.