°, ש"ז, —  שה"פ מן דָּרַשׁ משמעה ששית, קריאה ומשא ומתן בדרך דרוש: שידרוש מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה וכל המוסיף ומאריך בדרש פרשה זו הרי זה משובח (רמב"ם, חמץ ומצה ז ד). ומתחיל בגנות וקורא עד שגומר דרש פרשת ארמי אובד אבי כולה (שם ח ג).— ובאור הכתובים על דרך הדרוש: רק יסמכו על דרך דרש וכו' ויש דרש הפך דרש (ראב"ע, הקד' פי' עה"ת). גם יש דרש להוית נפש חלושה וכו' גם יש דרש שהוא טוב לאחרים וכו' כדרש שהעולם נברא בבי"ת בעבור ברכה (שם).