*1, ש"ז, מ"ר הֶגְמוֹנִים, — א) שר צבא, ושר המדינה בכלל:  אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה הגמון 2 וקמטון ובעל זמורה (שבת קמה:).—  ואמר הפיטן:  צבאו פתח הֶגְמוֹן מעודן נבל וכלי, צהל לקראתם ואמר בואו לבדכם אלי (יוצר שבת ב חנכ', אודך).  ידידות בית לאיש כזמון, ישכבנה אז תחלה הַהֶגְמוֹן (שם).  נבא למלך הֶגְמוֹנוֹ אכיור, נדיב יועץ דוכס ואפיפיור (שם).  —  ומ"ר:  כגון הגמונים ודוכסים ואפרכין שהם יוצאין לעיירות וגוזלין ובוזזין (מד"ר שמות לא).  —  ב) °נתיחד בספרות העברית לגדולי הכהנים בפרט בכנסת הקתולית, החשמנים, Kardinal; cardinal:  זה ששת ימים בא אל מקומינו ושרת מושיענו הגמון אחד ודרש לרבים (שבט יהודה ז).  ענה ההגמון הגדול שני לאפיפיור ואמר וכו' (שם, סוף סד).  וינוסו רבים אל בית ההגמון כי יראו פן תדבקם הרעה (עמק הבכא לר"י הכהן 15). — ומ"ר: ויקרא תחלה לכל ההגמונים ויאמר להם ראו כי בני עמנו רובם כופרים ומינים (אגר' הרמב"ם, תשו' ר"י אלפכר לרד"ק 40).  וכן שלחו אל האפיפיור והוא צוה לכל ההגמונים שתחת ממשלתו שיטילו חרם על הרועים (שבט יהודה ו).  כפי מה ששמעה מההגמונים הקדושים  (שם יד).  ואני שמעתי מן האפיפיור וההגמונים שכל מי שאינו מקבל טבילת ישו הוא טמא לעולם (שם ט).  אחר זה נתעצמו כל השרים וקצת מההגמונים ולא יכלו לנצח האפיפיור (שם, סוף סד).  כאשר הייתי בימי חורפי, וכל ימי צבאי, עם היותי נבזה וחדל אישים, ולא למדתי חכמה ודעת קדושים, נתוכחתי עם הגמונים, ושרי המדינות הראשים (הקד' חזוק אמונ' לר"י בר' אבר').