הגן

1,  ממנו *הָגוּן, *הֹגֶן, הוגן, וי"א גם *הָגִין.



1 רק בארמ'.  בערב' משמש שרש הג'ן هجن במשמעה נגדית, בזוי, שפל.  ובכ"ז הַג'אן ھَجان ר"ל טוב היחס. 

חיפוש במילון: