*, קל נהוג רק בהוה הֹגֵן, הֹגֶנֶת, —  שהוא הָגוּן:  נדר ליקח לו בית וליקח לו שדה אין מחייבין אותו ליקח לו מיד אלא עד שימצא את ההוגן לו (תוספתא ב"ק ח יו). —  ולנק':  מי שנדר ליקח בית וליקח אשה בארץ ישראל אין מחייבין אותו ליקח מיד עד שימצא את ההוגנת לו (ב"ק פ.).  הנושא אשה ההוגנת לו אליהו נושקו והקב"ה אוהבו והנושא אשה שאינה הוגנת לו הקב"ה שונאו ואליהו רוצעו (דא"ר א).  אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו (שם).  שחצים היו (בני אהרן) הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם ומה היו אומרים אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא וכו' איזו אשה הוגנת לנו (פסיק' דר"כ, אחרי מות). —  ועצה הֹגֶנֶת:  בא הוא ויבמתו לבית דין והן משיאין לו עצה ההוגנת לו (יבמ' יב ו).  היה נוטל ממך עצה אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו (ספרא קדוש' לה).

—  פֻע' הֻגַּן, מְהֻגָּן, מהוגן, מהוגנים:  באשה אחת גדולה שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה להם מקודשת אני לימים עמדה וקידשה את עצמה אמרו לה חכמים מה ראית לעשות כן אמרה להם בתחילה שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים עמדתי וקדשתי את עצמי (כתוב' כב.).  כל הנושא אשה לשום ממון הוויין לו בנים שאינן מהוגנים (קדוש' ע.).  אמר ירמיה לפני הקב"ה רבש"ע אפילו בשעה שעושין צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהן שכר (ב"ק יו:).  כל הרודף אחר צדקה וכו' הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכרו (ב"ב ט:).  וכיון שראה אותן (אברהם את המלאכים) חולקין כבוד אלו לאלו ידע שהן בני אדם מהוגנין (מד"ר בראש' מח). —  ואמר הפַּיָּט:  ואיפא מפגיע מְהֻגָּן ואיה כדי, זכיתי לבי יאמר וקושט מעבדי, חפו מפשע זכו מעשה ידי (סליח' יום ו, אקרא בשמך).