* 1, — מלת הטעם, לבאר הסבּה של דבר, da weil; puisque; since: כרם שהוא נטוע ערבוביא וכו' הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים הרי זה כרם (כלא' ה א).  מי שישב בדרך ועמד וראה והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כונתו לכך לא יכנס (ערוב' ד ד).  הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו יאכלו בתרומה (יבמ' ז א).  אחת (משתי הצרות שבאו ממדה"י) אומרת מת ואחת אומרת נהרג רבי מאיר אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשא ר"י ור"ש אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו (שם טו ה).  הטוען את חבירו כדי שמן והודה בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה במקצת הטענה ישבע (כתוב' יג ד).  הלך (בעל הבהמה) וישב לו אמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור (ב"מ ב י).  הואיל ולצורה הן עובדין נתיר להם את האילן (ע"ז ג ז).  הואיל והביאה עצמה לידי דברים הללו אף היא לא תצא מידי פורענות (ספרי נשא כא).  הואיל ויש בו לאחרים חלק דין הוא שיצא מתחת ידו ויתחלק (שם צ).  משיב משה לפני הקב"ה הואיל ואני נפטר בנסיון הראני אדם נאמן שיעמוד על ישראל (שם נצבים שה).  בשעה שהיה יושב (דוד) בישיבה לא היה יושב על גבי כרים וכסתות אלא ע"ג קרקע וכו' אמר לו הקב"ה הואיל והשפלת עצמך תהא כמוני שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה (מו"ק טז:).  אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל (ברכ' לב:).  וזו הואיל ולא בדקה הפסידה עונתה (נדה ד:).  הואיל ואת רוצה לילך ליאבד מן העולם קום לך (מד"ר במד' כ).  הואיל ופרשו אלו מבניך אל תסתכל בחלקם תניחנו והאש אל תאכלנו (תנחומא קורח יח).  אמר לו הקב"ה למשה הואיל שישראל אין נכנסין (לא"י) ושבטו של לוי נכנסין כשתבוא למנותן עשה הפרש בין ישראל לביניהם (מד"ר במד' ג).  —  ואחרי הדבר: אין מעברין את השנה ביום ל' של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן (ברכ' י:).  אחר הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין (שם נג:).  (מעות שנמצאו בירושלם בשעת הרגל הן מעשר) הואיל ושוקי ירושלם עשויין להתכבד בכל יום (פסח' ז.).  המזכה לעובר לא קנה וכו' הואיל ודעת של אדם קרובה אצל בנו (ב"ב קמב:).  (חתיכת בשר אינה בטלה) הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים (חול' ק.).  אלו כהנים שהיו במקדש שהיו נוטלים מפתחותן בידן וזורקין כלפי מעלה ואמרים לפני הקב"ה רבש"ע הילך מפתחותיך שמסרת לנו הואיל ולא היינו גזברין נאמנין לעשות מלאכת המלך ולאכול משלחן המלך (אדר"נ ד).  אמר אברהם לשרה זו היא מצרים יפה היא לשביתה הואיל והרעב בא (תנחומא לך לך ח).