ש"ז, — יֹפי נעלה ונשגב, Pracht; magnificence; splendour: יי' אלהי גדלת מאד הוֹד והדר לבשת (תהל' קד א).  כי כל אלהי העמים אלילים ויי' שמים עשה הוֹד והדר לפניו עז ותפארת במקדשו (שם לו ה-ו).  גדלים מעשי יי' דרושים לכל חפציהם הוֹד והדר פעלו וצדקתו עמדת לעד (שם קיא ב-ג).  לך יי' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וְהַהוֹד (דהי"א כט יא).  — ולכהן גדול, למלך: והוא (יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול) יבנה את היכל יי' והוא ישא הוֹד וישב ומשל על כסאו (זכר' ו יג).  גדול כבודו (של המלך) בישועתך הוֹד והדר תשוה עליו (תהל' כא ו).  ויגדל יי' את שלמה למעלה לעיני כל ישראל ויתן עליו הוֹד מלכות אשר לא היה על כל מלך לפניו על ישראל (דהי"א כט כה).  — והוֹד הקול וכדומה: והשמיע יי' את הוֹד קולו ונחת זרועו יראה בזעף אף (ישע' ל ל).  — ואמר המשורר: עתה בדביר מלכות יפרוט בנבל, ובאזני מלך הוֹד קולו ישמיע, ואסיר זקי קסם ככפיר בכבל, רוח שגעון מקרבו יסיע (יל"ג, אדו"מ ב).  — *וקרני ההוד של משה: כשמשה היה כותב התורה נשתמר בקולמוס קימעא והעבירו על ראשו ומשם נעשו לו קרני ההוד (תנחומא, כי תשא כ).  — *הוֹד היֹפי: שאחזה (גיחזי את השונמית) בהוד יפיה (ברכ' י:), השָׁדַיִם.  — *וקבוצת הנוצות בראש העופות: דוכיפת שהודו כפות (חול' סג.).  — ובכנ': ויאמר יי' אל משה קח לך את יהושע בן נון וכו' ונתתה מֵהוֹדְךָ עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל (במד' כז יח-כ).  דור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו הדר כבוד הוֹדֶךָ ודברי נפלאתיך אשיחה (תהל' קמה ד-ה).  ואל תקרב אל פתח ביתה (של הזרה) פן תתן לאחרים הוֹדֶךָ ושנתיך לאכזרי (משלי ה ח-ט), ר"ל  הכח והכבוד שלך.  חגור חרבך על ירך גבור הוֹדְךָ והדרך (תהל' מה ד), ר"ל הנשק.  ילכו יונקותיו ויהי כזית הוֹדוֹ וריח לו כלבנון (הוש' יד ז), יפי הנוף והפירות.  ושם אותם כסוס הוֹדוֹ במלחמה (זכר' י ג), יפיו וגאונו הטבעי.  אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הוֹדוֹ ותהלתו מלאה הארץ (חבק' ג ג), זהרו ותפארתו.  יהללו את שם יי' כי נשגב שמו לבדו הוֹדוֹ על ארץ ושמים (תהל' קמח יג).  וראה את המראה הגדלה הזאת ולא נשאר בי כח וְהוֹדִי נהפך עלי למשחית (דני' י ח), יפי גהת הפנים.  — וגם הֹד: לא יספדו לו (להמלך) הוי אדון והוי הֹדֹה (ירמ' כב יח).  — ואחת הספירות, אצל המקובלים.