*, ש"נ, מ"ר הוֹדָאוֹת, — שה"פ מן הוֹדָה, כמו תודה בשתי המשמעות: ועלה היה לי לכבוד ולמלמדי אתן הודאה (ב"ס גני' נא יז).  נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד (ברכ' ט א).  אם הטיב לך מעט יהי בעיניך הרבה וצריך אתה ליתן הודאה שספרוך (כלה רבתי ד).  על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום (ברכ' נד.).  — ומ"ר הוֹדוֹת, הודאות: ויתן בפלשתים ערים ועד היום שבר קרנם, בכל מעשהו נתן הודות לאל עליון  באמרי כבוד (ב"ס גני' מז ז-ח).  ברוך אתה ה' אל ההודאות (ירוש' ברכ' א ח).  אל יעזבונו רחמיך ה' אלהינו ולא עזבונו ברוך רוב ההודאות (תענ' ו:).  אלף אלפים ורבי רבבות ברכות והודאות אנו צריכין להודות לשמך על כל טפה וטפה שאתה מוריד לנו (מד"ר בראש' יג).  — ונוסח ברכה: מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים והבדלה בחונן הדעת ר"ע אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה ר"א אומר בהודאה (ברכ' ה ב).  הכל שוחחין עם ש"צ בהודאה (ירוש' שם א ח).  כל התפלות בטילות ההודאה אינה בטלה (מד"ר ויקר' ט).  — ובמשמ' הודאה על האמת: שבועות הדיינין הטענה שוה כסף וההודאה בשוה פרוטה ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור (שבוע' ו א).  הטוען את חבירו כדי שמן והודה בקנקנים וכו' אין הודאה ממין הטענה (כתוב' יג ד).  חמש פרוטות הן ההודאה שוה פרוטה והאשה מתקדשת בשוה פרוטה וכו' (ב"מ ד ז).  הודאת בעל דין כמאה עדים דמי (גמ' שם ג:).  שההודאה באונס אינו הודאה (שו"ת הרי"ף מא).  והיתה שמירת השבת היא בעצמה ההודאה באלהות אבל כאלו היא הודאה בדבר מעשי כי מי שמקבל מצות שבת בעבור שבה היה כלות מעשה בראשית כבר הודה בחדוש מבלי ספק ומי שהודה בחדוש הודה במחדש העושה יתברך (כוזרי ב נ).  למה נצטרך (יהושע) להודאתו (של עכן) והנה לא היתה הודאתו צריכה להענישו כי אין הודאת בעל הריב בדיני נפשות מועילה כפי הדין שאין אדם משים את עצמו רשע (ר"י אברבנאל, יהוש' ז).