*, ש"נ, — כמו הוֹדָאָה, במשמ' תודה וברכה. הודיה ושבח לשמך לך גדולה לך גבורה לך תפארת (ירוש' ברכ' א ח).  נותן הודייה לשעבר וצועק לעתיד לבוא (שם תענ' ב סה ג).  לאה תפסה פלך הודיה ועמדה הימנה בעלי הודיה (מד"ר בראש' עא).  תודה אינו אומר אלא תודות ההודייה וקרבן תודה (שם, ויקר' כז).  כל ההודיות בטלין והודיות תודה אינה בטלה לעולם (שם).  — ואמר הפיטן:  ואשמיע בקול הוֹדָיוֹתֶךּ, ואספרה כל נפלאותיך (שהי"ח, יום א).  — ובמשמע' °הורה על האמת:  הטוען את חברו שני מינין והודה באחד מהן הרי ההודיה ממין הטענה ונשבע (רמב"ם טו"נ ג יא).  המודה בפני שנים שיש לפלוני אצלו מנה ואמר להן בדרך הודיה לא דרך שיחה וכו' הרי זה עדות (שם ז א).  שטר הודיה שיצא ולא היה כתוב בו אמר לנו כתבו וחתמו ותנו לו (שם ד).  כל המודה בפני שנים וכו' מחייבין אותו ליתן בהודית פיו שכל האומר בדרך הודיה הרי זה כאומר אתם עדי (שם ב).  בית דין של שלשה שהיו יושבין וכו' ובא אח"כ התובע ואמר כתבו לי הודייתי (שם ג).