°, ש"נ, — כמו הֲבָאָה, כשבא אחרי שה"פ הולכה כדי לזוֵג אותו עם הקודם לו: יש כאן הולכה או הובאה1 (רש"י חול' ל:).  שהכה בסכין על הצואר וכו' וחתך הסימנין בבת אחת בלא הולכה ולא הובאה (רמב"ם שחיט' ג יא).  וחושב ההובאה וההולכה בשיפה אחת להחמיר (הוא, איסורי מזבח ז ה).  והשחיטה כשרה בהולכה בלי הובאה או בהובאה בלי הולכה (רא"ש חול' ז).  גזירה הולכת אטו הובאה (רע"ב חול' א ב).