הֹלֵ-, ש"נ, — כמו הוֹלֵלוּת: ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הֹלֵלוֹת ושכלות (קהל' א יז).  ופניתי אני לראות חכמה וְהוֹלֵלוֹת וסכלות (שם ב יב).  וגם לב בני האדם מלא רע וְהוֹלֵלוֹת בלבבם (שם ט ג).   הֻכו בנים בסנורים ירדו במצולות ההוללות (הקד' נופת צופים).