*, ש"נ, —  שה"פ מן הוליך, מן הלך, ילך:  אדם יודע שאין שליחות לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה (גיט' סג.).  איש הוי שליח להולכה שכן  בעל מוליך גט לאשתו ואשה הויא שליח לקבלה שכן אשה מקבלת גיטה מיד בעלה (שם סב:).  בקבלה ובהולכה ובזריקה (יומ' מט..).  בהולכת חטאות הפנימיות (זבח' יד.).  מפני שפעמים נותן האיש טבעתו לאשתו להצניעה בבית ומנחת אותה באצבעה בעת הולכה (רמב"ם שבת יט ג).  — °והסכין בשעת השחיטה, תנועתה מהשוחט כלפי חוץ:  שמא תרד הבהמה בכובד גופה ותחתך בלא הולכה והבאה (הוא, שחיט' ב ח).