1, הִוא2, — מלת הגוף לנקבה נסתרת, sie; she; elle, ומשמשת בכל השמושים שמשמשת מלת הגוף לזכר נסתר הוּא: ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה הִיא מחללת ויקר' כא ט. אותה קח לי כי היִא ישרה בעיני שופט' יד ג. חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו שבת ה ב. — ולחזק ונחץ: האשה אשר נתתה עמדי הִוא נתנה לי מן העץ ואכל בראש' ג יב. ואת רסן בין נינוה ובין כלח הִוא העיר הגדולה שם י יב. והיה העלמה היצאת לשאב וכו' הִוא האשה אשר הכיח יי' לבן אדני שם כד מג-מד. הִוא הבאר אשר אמר יי' במד' כא יו. ילדה לו גם הִיא בן שופט' ח לא. — וכפול: וְהִיא גם הִיא אמרה אחי הוא בראש' כ ה. — ואחרי השם העצמי, כשנוסף עליו עוד שם אחר: רק רחב הזונה תחיה הִיא וכל אשר אתה בבית יהוש' ו יז. ותלך הִיא ורעותיה שופט' יא לח. ותלך לארצה הִיא ועבדיה מ"א י יג. ותלך הִיא וביתה מ"ב ח ב. ותקם הִיא וכלתיה רות א ו. ארץ מצרים לפניך הִוא בראש' מז ו . — ובמקום הפעל המקשר: כי יפה הִוא מאד בראש' יב יד. ואם בת הִוא וחיה שמות א יו. כי הִוא כסותה לבדה שם כב כו. מנחה הִוא ויקר' ב ו. חטאת הִוא שם ה יא. הבהמה אשר הִיא לכם לאכלה שם יא לט. כי עקרה הִוא בראש' כה כא. לא טהרה הִוא שם ז ב. — ואחרי אַתּ: הלוא את הִיא המחצבת רהב מחוללת תנין הלוא את הִיא המחרבת ים ישע' נא ט-י. — וכמעט בלי צרך: וחנה הִיא מדברת על לבה ש"א א יג. כי גדולה חמת יי' אשר הִיא נצתה בנו מ"ב כב יג. האשה אשר הִיא מצודים וחרמים לבה קהל' ז כו. מניין לספינה שהיא טהורה וכו' מניין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שבת ט ב. מניין לסיכה שהיא כשתייה ביוה"כ שם ד. זמורה שהיא קשורה בטפיח שם יז ו. כל אהבה שהיא תלויה בדבר אבו' ה טז. חבית שהיא מלאה משקין כלים ח ג. האשה שהיא מקשה לילד אהל' ז ד. חבית שהיא יושבת על שוליה שם ט טז. מאימתי היא טהרתן מקוא' א ה. לטיפה של דם שהיא נתונה על גבי חדה של סייף ירוש' ברכ' א א. ומטלית שהיא פחותה משלש על שלש ב"ק קיט:. — ובמשמ' סתמית, במקום הדבר הזה: ואביו ואמו לא ידעו כי מיי' הִיא שופט' יד ד. וידע יהונתן כי כלה הִיא מעם אביו להמית את דוד ש"א כ לג. וכאשר יעצתי הִיא תקום ישע' יד כד. אחת הִיא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה איוב ט כב. — כאשר היא, במעמד שהדבר נמצא בו: ויעזבו את אהליהם ואת סוסיהם ואת חמריהם המחנה כאשר הִיא וינסו מ"ב ז ז. — *כשהיא, להורות מעמד הדבר: ומצאו שדה כשהיא לחה ב"מ עו:. וגרש את אשתו כשהיא מעוברת משלשה חדשים מד"ר שמות א. — ועם ה ההודעה הַהִיא: ויזרע יצחק בארץ הַהִוא וימצא בשנה הַהִוא מאה שערים בראש' כו יב. בשכן ישראל בארץ ההִיא שם לה כב. ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההִיא ארבעים יום מ"א יט ח. ויסתר פניו מהם בעת ההִיא כאשר הרעו מעלליהם מיכ' ג ד. — *וההיא לפני הגוף: אמרה אם תעמוד ההיא אשה מחוליה תלך ותעבוד לכל עכו"ם שבעולם וכו' אמרה מוטב שתחזור ההיא אשה לחוליה ולא תעבוד עכו"ם סנה' סד.. — °בהיא השעה, באותה השעה בעצמה: ונתן למולים ולערלים נפסל בהיא השעה — יוצר שבה"ג, אין ערוך.