1, —  מלת קריאה של שמחה, של זרוז, בפרט של הבוצרים בכרמים והדורכים ביקבים:  ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא ידרך הדרך הֵידָד השבתי (ישע' יו י). — וענה הֵידָד על פלוני, במשמ' קריאת כעס וקצף:  יי' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו הֵידָד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ (ירמ' כה ל).  שכנתי על מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך נשבע יי צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כילק וענו עליך הֵידָד (שם נא יג-יד).