ב. הָיָה
1, — קל לא נהוג.
— נפע', נִהְיָה, נִהְיֵיתִי, — נשבר למשל כח גופו של האדם לפני המחלה, ונחלה אחרי כן: ואני דניאל נִהְיֵיתִי ונחליתי ימים (דני' ח כז). — והשֵׁנה, נִהְיְתָה שנתו של פלוני עליו, נפסקה ונתבלבלה: ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נִהְיְתָה עליו (שם ב א).
1 בכל המלונים אין ערך ב. היה, והנפעל שלקמן בא בנפעל של א. היה, וגוזרים משמעה זו מעקר משמעת היה. אך אין זו גזרה טבעית, ויותר נראה כי זה שרש מיוחד שלא ידוע מקורו.