הִיוָא
*, הִייָא1, — קריאות של זרוז, ושמות הגדיות של שני בני המלאכים הנפילים שמחזאי ועזאל: כיון שראו שמחזאי ועזאל כך עמדו ונשאו נשים והולידו בנים היווא והייא (מדר' שמחזאי ועזאל). אמר להם (אביהם) אל תצטערו ששמותיכם לא יכלו מן הבריות שכל זמן שגוזר גזירות או מעלין אבנים או ספינות שמותיכם הם מזכירים היווא והייא (שם).
1 בארמ' בתלמוד: אשור הייא אשור הייא (שבת קיט.) ניזהא דארבא הילני הייא (פסח' קיב:), ר"ל קול הזרוז של מושכי הספינות הוא כך. וכן בערב' הִיַא ھيَا. ועשתה ההגדה מזה שמות של שני בני המלאכים שנדחו מן השמים בשביל עזותם.