ש"ז, סמי' הֵיכַל, כנ' הֵיכָלוֹ, מ"ר הֵיכָלִים, הֵיכָלוֹת, סמי' הֵיכְלֵי, כנ' הֵיכְלֵיכֶם, — א) בנין גדול, מפואר, למשכן מלכים, למקדש, וכדומה, Palast; palais; palace: והילילו שירות הֵיכָל ביום ההוא  (עמו' ח ג).  כרם היה לנבות היזרעאלי אשר ביזרעאל אצל הֵיכַל אחאב מלך שמרון (מ"א כא א).  והיו סריסים בְּהֵיכַל מלך בבל (ישע' לט ז). תובלנה (רֵעות המלכה) בשמחה וגיל תבאינה בְּהֵיכַל מלך (תהל' מה יו).  ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך (דני' א ד).  ויתנם (נבוכדנצר את כלי המקדש) בְּהֵיכָלוֹ בבבל (דהי"ב לו ז).  וישכח ישראל את עשהו ויבן הֵיכָלוֹת ויהודה הרבה ערים בצרות (הוש' ח יד).  וענה איים באלמנותיו ותנים בְּהֵיכְלֵי ענג (ישע' יג כב).  שממית בידים תתפש והיא בְּהֵיכְלֵי מלך (משלי ל כח).  ומחמדי הטבים הבאתם לְהֵיכְלֵיכֶם1 (יוא' ד ה).  — ובפרט מקדש לאלהוּת: ושמואל שכב בְּהֵיכַל יי' אשר שם ארון אלהים ש"א ג ג. ויהי אדני יי' בכם לעד אדני מֵהֵיכַל קדשו (מיכ' א ב).  ואראה את אדני ישב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את הַהֵיכָל (ישע' ו א).  כי בני הגולה בונים הֵיכָל ליי' אלהי ישראל (עזרא ד א).  קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את נקמת יי' אלהינו נקמת הֵיכָלוֹ (ירמ' נ כח).  בצר לי אקרא יי' ואל אלהי אקרא וישמע מֵהֵיכָלוֹ קולי (ש"ב כב ז).  דמינו אלהים חסדך בקרב הֵיכָלֶךָ (תהל' מח י).