פ"ע,  לנסתרת הָיְתָה וגם הָיָת, עת' יִהְיֶה, תִּהְיֶס' יֶהִי, תֶּהִי, וַתֶּהִי, יִהְיוּ, תִּהְיֶינָה, ומצֻמצם *יְהו, מק' הָיֹה, הָיוֹ, הֱיוֹת, הֱיֵה, מִהְיוֹת, לִהְיוֹת, בִּהְיוֹת, צווי הֱיֵה, הֲיִי, הֱיוּ, הֲיֶינָה, בינ' הוֹיָה, הָיָה ערום בראש' ג א. והארץ הָיְתָה שם א ב. עבד הָיִיתָ דבר' ה יה. ואת הָיִית בעכרי שופט' יא לה. גר הָיִיתִי בארץ שמות ב כב. לא הָיוּ עבדיך מרגלים בראש' מב יא. כי גרים הֱיִיתֶם שמות כב כ. וִהְיִיתֶם כאלהים בראש' ג ה. וכן הָיִינוּ בעיניהם במד' יג לג. כי אֶהְיֶה עמך שמות ג יב. וֶאֶהְיֶה מתהלך ש"ב ז ו. וֶאֶהִי לו לכהן שופט' יח ד. יִהְיֶה בארץ בראש' ב ה. יְהִי אור וַיְהִי אור שם א ג. וִיְהִי מבדיל שם ו. וַיֶּהִי יחזק' יו יט. והארץ תִּהְיֶה לפניכם  בראש' לד י. אל נא תְהִי מריבה שם יג ח. וּתְהִי אשה לבן אדניך שם כד נא. וַתְּהִי ראשית ממלכתו בבל שם י י. נע ונד תִּהְיֶה בארץ שם ד יב. אל תְהִי צדיק הרבה קהל' ז יו. ולא תִהְיִי לאיש הוש' ג ג. נִהְיֶה לבוז בראש' לח כג. וַנְּהִי בעינינו כחגבים במד' יג לג. ואתם תִּהְיוּ נקים בראש' מד י. ואנשי קדש תִּהְיוּן לי שמות כב ל. זכר ונקבה יִהְיוּ בראש' ו יט. וַיִּהְיוּ שניהם ערומים שם ב כה. וְיִהְיוּ דם שמות ז יט. לשבע שני הרעב אשר תִּהְיֶיןֶ בארץ מצרים בראש' מא לו. שבע שבתות תמימת תִּהְיֶינָה ויקר' כג יה. וַתִּהְיֶיןֶ מרת רוח ליצחק בראש' כו לה. וַתִּהְיֶינָה צררת עד יום מתן ש"ב כ ג. וְתִהְיֶינָה נשיהם שכלות ואלמנות ירמ' יח כא. יד יי' הוֹיָה במקנך שמות ט ג. כי הָיֹה יהיה הדבר מ"א יג לב. ואברהם הָיוֹ יהיה לגוי גדול בראש' יח יח. לא טוב הֱיוֹת האדם לבדו שם ב יח. לִהְיוֹת גבר בארץ שם י ח. כאשר בִּהְיוֹת התבן שמות ה יג. בִּהְיֹת הבקר שם יט יו. מִהְיוֹת מלך ש"א יה כו. עד הֱיוֹתִי על אדמתי יונה ד ב. ביום הֱיוֹתוֹ בתוך צאנו יחזק' לד יב. בִּהְיוֹתוֹ במדבר יהודה תהל' סג א. מעת הֱיוֹתָהּ שם אני ישע' מח יו. הטוב הֱיוֹתְךָ כהן שופט' יח יט. תחת הֱיוֹתֵךְ עזובה ישע' ס יה. נקל מִהְיוֹתְךָ לי עבד שם מט ו. כל ימי הֱיוֹתָם בכרמל ש"א כה ז. בִּהְיוֹתָם בשדה בראש' ד ח. מִהְיוֹתָם חגי ב יו. למען הֱיוֹתְכֶם לקללה ירמ' מד ח. בִּהְיוֹתְכֶם מתי מספר דהי"א יו יט. לִהְיוֹתְכֶם מורשה יחזק' לו ג.  ימי הֱיוֹתֵנוּ עמם ש"א כה יו. בִּהְיוֹתֵנוּ בשדה שם יה. הֱיֵה אתה לעם שמות יח יט. וֶהְיֵה ברכה בראש' יב ב. את הֲיִי לאלפי רבבה שם כד ס. הֱיוּ נכנים שמות יט יה. התחזקו וִהְיוּ לאנשים ש"א ד ט. — א) נמצא בעולם, במקום מהמקומות, da sein; exister; to be: ויוסף הָיָה במצרים שמות א ה.  הנפלים הָיוּ בארץ בימים ההם בראש' ו ד. מלכי ישראל אשר הָיוּ לפניו מ"א יו לג. איפה הָיִיתָ ביסדי ארץ איוב לח ד. ואני הָיִיתִי בשושן נחמ' א א. וכל שיח השדה טרם יִהְיֶה בארץ בראש' ב ה. כי לא יִהְיֶה בך אביון דבר' יה ד. ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שֶיִּהְיֶה אחרי קהל' ב יח. אתה דברת אל המקום הזה להכריתו לבלתי הֱיוֹת בו יושב למאדם ועד בהמה ירמ' נא סב. מעת הֱיוֹתָהּ שם אני ישע' מח יו. אשר לא ראו אבתיך ואבות אבתיך מיום הֱיוֹתָם על האדמה עד היום הזה שמות י ו. לא הכלמנום ולא נפקד להם מאומה כל ימי הֱיוֹתָם בכרמל ש"א כה ז. מזמור לדוד בִּהְיוֹתוֹ במדבר תהל' סג א. לדוד בִּהְיוֹתוֹ במערה שם קמב א. — הָיָה אֶת פלוני, עם פלוני, עזר לו, היה בהסכמה אתו: לא יתיצב איש לפניך כל ימי חייך כאשר הָיִיתִי עם משה אֶהְיֶה עמך לא ארפך ולא אעזבך יהוש' א ה. וַיְהִי יי' את יהודה וירש את ההר שופט' א יט. וצדוק הכהן ובניהו בן יהוידע ונתן הנביא ושמעי ורעי והגבורים אשר לדוד לא הָיוּ עם אדניהו מ"א א ח. — וכמו"כ הָיָה לְ: לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק הָיָה לי כי עתה ריקם שלחתני בראש' לא מב. — הָיָה עם אשה, במשמ' מגע ומשא בשרי: ולא שמע אליה לשכב אצלה לִהְיוֹת עמה בראש' לט י. האמינון אחיך הָיָה עמך ש"ב יג כ. — ב) קרה ונתחדש בעולם דבר שלא היה קודם,  entstehen, geschehen; se produire, se passer, arriver; become, be done: ויאמר אלהים יְהִי אור בראש' א ג. יְהִי רקיע בתוך המים שם ו. כי הוא אמר וַיֶּהִי תהל' לג ט. השמש באה ועלטה הָיָה בראש' יה יז.  הבקר הָיָה ורוח הקדים נשא את הארבה שמות י יג. וידעו כי נביא הָיָה בתוכם יחזק' ב ה.  וַיְהִי ערב וַיְהִי בקר יום אחד בראש' א ה. וַיְהִי רעב בארץ שם כו א. וַיְהִי שחין אבעבעת פרח באדם ובבהמה שמות ט י. ביום השלישי בִּהְיֹת הבקר וַיְהִי קלת וברקים וענן כבד על ההר שם יט יו. וַיְהִי קול מעל לרקיע אשר על ראשם יחזק' א כה. ויי' הטיל רוח גדולה אל הים וַיְהִי סער גדול בים יונה א ד. ומי המבול הָיוּ על הארץ בראש' ז י. — ובמשמעה זו בדרך פעל סתמי: ויהי כאשר פתר לנו כן הָיָה אתי השיב על כני ואתו תלה בראש' מא יג. כה אמר אדני יי' לא תקום ולא תִהְיֶה ישע' ז ז, ר"ל לא יקרה הדבר שנזכר שם קודם. — ובפרט לפתיחה לספור מעשה שהיה ואחריו פעל המעשה בעבר פשוט: וַיְהִי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ בראש' ח יג. וַיְהִי בימי אמרפל מלך שנער וכו' עשו מלחמה את ברע מלך סדם שם יד א-ב. וַיְהִי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם שם כב א. וַיְהִי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם שם יה יב. — ועפי"ר יבוא אחרי ויהי פעל עתיד עם ו המהפך: וַיְהִי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בראש' יא ב. וַיְהִי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר שם כא כב. וַיְהִי אחרי מות משה עבד יי' ויאמר יי' אל יהושע יהוש' א א. וַיְהִי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל ביי' שופט' א א.  וַיְהִי בבואה ותסיתהו לשאל מאת אביה השדה שם יד. וַיְהִי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ש"א א כ. — ולמעשה שיקרה בעתיד וְהָיָה: והייתי נע ונד בארץ וְהָיָה כל מצאי יהרגני בראש' ד יד. וְהָיָה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת שם יב יב. וְהָיָה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק שם כד יד. וְהָיָה כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך שם מו לג-לד. וְהָיָה כי תלכון לא תלכו ריקם שמות ג כא. וְהָיָה כי תבאו אל הארץ אשר יתן יי' לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה הזאת שם יב כה. וְהָיָה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני שם כב כו. וְהָיָה כי תלך עמנו וְהָיָה הטוב ההוא אשר ייטיב יי' עמנו והטבנו לך במדב' י לב. וְהָיָה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח שם יז כ. והיה אם שמע תשמעו אל מצותי וכו' ונתתי מטר ארצכם בעתו דבר' יא יג-יד. והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם שם כ ב. וְהָיָה בתת יי' לנו את הארץ ועשינו עמך חסד יהוש' ב יד. וְהָיָה כי יצאו לקראתנו כאשר בראשנה ונסנו לפניהם שם ח ה. וְהָיָה כתפשכם את העיר תציתו את העיר באש שם ח. וצלחה עליך רוח יי' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר וְהָיָה כי תבאינה עליך האתות האלה לך עשה לך אשר תמצא ידך ש"א י ו-ז. ועתה אתה אמר לך אמר לאדניך הנה אליהו וְהָיָה אני אלך מאתך ורוח יי' ישאך על אשר לא אדע מ"א יח יא-יב. וְהָיָה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יי' בראש ההרים ישע' ב ב. וְהָיָה תחת בשם מק יהיה שם ג כד. וְהָיָה מרב עשות חלב יאכל חמאה שם ז כב. וְהָיָה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו שם ח כא. וְהָיָה הנס מקול הפחד יפל אל הפחת שם כד יח. וְהָיָה כי תאמרו תחת מה עשה יי' אלהינו לנו את כל אלה ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי ירמ' ה יט. הנני נתשם מעל אדמתם וכו' וְהָיָה אחרי נתשי אותם אשוב ורחמתים שם יב יד-יה. אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו וְהָיָה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר יי' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב שם יה א-ב. מתאב אנכי את גאון יעקב וארמנתיו שנאתי והסגרתי עיר ומלאה וְהָיָה אם יותרו עשרה אנשים בבית אחד ומתו עמוס ו ח-ט. וְהָיָה לעת ערב יהיה אור זכר' יד ז. — ועם ביום ההוא, בעת ההיא: וְהָיָה ביום ההוא ישרק יי' לזבוב אשר בקצה יארי מצרים ישע' ז יח. וְהָיָה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן שם כא. וְהָיָה ביום ההוא נאם יי' צבאות אשבר עלו מעל צוארך ירמ' ל ח. וְהָיָה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה יחזק' לח י. וְהָיָה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל נאם אדני יי' תעלה חמתי באפי שם יח. וְהָיָה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל הוש' א ה. וְהָיָה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס יואל ד יח. וְהָיָה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות צפנ' א יב. — הָיָה לפלוני, קרה לו מקרה: כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה הָיָה לו שמות לב א.  זכר יי' מה הָיָה לנו  איכ' ה א. — ג) הָיָה לִפְלוֹנִי, היה קנינו של פלוני, פלוני היה בעל הדבר ההוא, השליט עליו, Jemand. angehören; appartenir à; appertain to: וַיְהִי לו צאן ובקר בראש' יב יו. וַיְהִי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה שם לב ו. לעשיר הָיָה צאן ובקר הרבה מאד ש"ב יב ב. ולו הָיָה בן ושמו שאול ש"א ט ב. ולמיכל בת שאול לא הָיָה לה ילד עד יום מותה ש"ב ו כג. כרם הָיָה לידידי בקרן בן שמן ישע' ה א. לא יִהְיֶה לך אלהים אחרים על פני שמות כ ג. כי תִהְיֶיןָ לאיש שתי נשים דבר' כא יה. עזבות ערי ערער לעדרים תִּהְיֶינָה ישע' יו ב. וַיְהִי לשלמה שבעים אלף נשא סבל מ"א ה כט. וַתִּהְיֶינָה לצלפחד בנות דהי"א ז יה. ע"א שהיה לה גינה או מרחץ ע"ז ד ג. — ד) בחבור עם נשוא המשפט, המיחס להנושא איכות מה או מעשה: הוא הָיָה אבי ישב אהל ומקנה בראש' ד כ. והנחש הָיָה ערום מכל חית השדה שם ג א. והארץ הָיְתָה תהו ובהו שם א ב. הוא (חוה) הָיְתָה אם כל חי שם ג כ. וַיְהִי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים שם יא א.  כי גר יִהְיֶה זרעך בארץ לא להם שם יה יג. וַיְהִי אברם בן תשעים שנה שם יז א. וַתְּהִי נציב מלח שם יט כו. — ועם בינוני של פעל מהפעלים בתור קשר וחבור בין שניהם, במשמ' התמדת הפעולה: יוסף בן שבע עשרה שנה הָיָה רעה את אחיו בצאן בראש' לז ב. וַיְהִי בֹּנֶה עיר שם ד יז. שבעים מלכים בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים הָיוּ מלקטים תחת שלחני שופט' א ז. ובניכם יִהְיוּ רעים במדבר ארבעים שנה במדב' יד לג. ביום ההוא יִהְיוּ חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ישע' יט יח. עונתיכם הָיוּ מבדלים בינכם ובין אלהיכם שם נט ב. הבקר הָיוּ חרשות והאתנות רעות על ידיהם איוב א יד. וָאֱהִי צם ומתפלל לפני אלהי השמים נחמ' א ד. וָאֱהִי עלה בנחל לילה וָאֱהִי שבר בחומה שם ב יה. בימים ההם אני דניאל הָיִיתִי מתאבל שלשה שבעים ימים דני' י ב. היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא ברכ' ב א. היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי שם ז ח. היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית סוט' ג א. בזמן שכה"ג רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו תמיד ז ג. היה מהלך חוץ לכפר והריח ריח ברכ' נג. היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות נדה א ב. עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו ברכ' נג..  היו שנים רוכבין על גבי בהמה ב"מ א ב.  היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם סוט' ז.. אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות ברכ' א ג. פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלם גמ' שם ג.. ואמרתי לו מתיירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים שם. כשהייתי למד תורה אצל ר"ע הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו סוט' כ.. בשביל שהייתי חולק על דברי חכמים תנחומא מקץ טו. ולמה אמרו שלש ארצות שיהיו אוכלין בכל א' וא' עד שיכלה האחרון שבה שבי' ט ג. שלא יהיו עושין כן מפני תקון העולם גיט' ד ב. כדי שיהא יודע להבחין בין מטבע למטבע ירוש' ברכ' ח ז. תהא רואה אותה כאילו היא יצאה מירכך מד"ר במד' יא. מעשה והיינו מלקטים תאנים אחר אביך ואמר לנו הוו מונים תוספתא תרומ' ג ד. מגורה שפנה ממנה חיטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת וכו' חבית של שמן שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח תרומ' יא ו-ז. וכי אפשר לארון המת להיות מהלך עם ארונו של חי עולמים ירוש' ברכ' ב ג. הבודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה ב"ב צו.. צריך אדם להיות מכיר כלתו תנחומא וישב יז. — ועם לְ לפני הנשוא, הָיָה לְ, קצת במשמ' נשתנה והיה עתה מה שלא היה קודם: וַיְהִי האדם לנפש חיה בראש' ב ז. וְהָיוּ (האיש ואשתו) לבשר אחד שם כד. וְהָיִיתָ לאב המון גוים שם יז ד. ואברהם הָיוֹ יִהְיֶה לגוי גדול ועצום שם יח יח. ועתה הָיִיתִי לשני מחנות שם לב יא. וישלח ידו ויחזק בו (בנחש שהשליך) וַיְהִי למטה בידו שמות ד ד. קח את מטך והשלך לפני פרעה יְהִי לתנין שם ז ט. והוא הָיָה לאבן ש"א כה לז. כספך הָיָה לסיגים ישע' א כב. וְהָיָה החסן לנערת ופעלו לניצוץ שם לא. בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבתינו הָיָה לשרפת אש וכל מחמדינו הָיָה לחרבה שם סד י. וַיְהִי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים איוב ל לא. — ובמשמ' התנהג והחזיק את עצמו כך או כך: התחזקו וִהְיוּ לאנשים פלשתים ש"א ד ט. אך הֱיֵה לי לבן חיל והלחם מלחמות יי' שם יח יז. אם יִהְיֶה לבן חיל לא יפל משערתו ארצה מ"א א נב. וחזקת וְהָיִיתָ לאיש שם ב ב. — ולהורות התכלית והמטרה: יְהִי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה וְהָיוּ לאתת ולמועדים ולימים ושנים וְהָיוּ למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ בראש' א יד-יה. וְהָיְתָה (הקשת) לאות ברית ביני ובין הארץ שם ט יג. והחמר הָיָה להם לחמר שם יא ג. לִהְיוֹת לך לאלהים שם יז ז. הוא יִהְיֶה לך לפה שמות ד יו. וְהָיִיתָ לנו לעינים במד' י לא. וְהָיִיתָ לשמה למשל ולשנינה דבר' כח לז. וְהָיִיתָה לנו לקצין שופט' יא ו. וְהָיִיתָ לנו לראש שם ח. כי הָיָה לי הלוי לכהן שם יז יג. וְהָיָה השרון לנוה צאן ישע' סה י. וְהָיָה לכם לציצת במד' יה לט. הסר משוכתו וְהָיָה לבער פרץ גדרו וְהָיָה למרמס ישע' ה ה. וּתְהִי להשאות גלים נצים שם לז כו. ונא תִּהְיֶה להבקע יחזק' ל יו. — ולהורות הדבר שצריך להעשות, שמוכן להעשות, שקרוב להיות: וַיְהִי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם בראש' יה יב. וַיְהִי השער לסגור בחשך והאנשים יצאו יהוש' ב ה. היה ביתו לבנות גדרו לגדור שדהו לקצור נדר' ד ז. — ובמשמ' *היתה חובתו לעשות: ואמר לי היה לך להתפלל בדרך ברכ' ג.. היה לך להתפלל תפלה קצרה שם. שהיה לו לעמוד ולא עמד ב"ק לא.. — ובמשמ' *יכול: זה היה לו לפרש וזה לא היה לו לפרש ב"ב עא.. — ועם כ הדמיון: הן האדם הָיָה כְּאחד ממנו לדעת טוב ורע בראש' ג כב. וִהְיִיתֶם כאלהים ידעי טוב ורע שם ה. לולי יי' צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום הָיִינוּ לעמרה דמינו ישע' א ט. וְהָיָה כצדיק כרשע בראש' יח כה. וְהָיָה כאסף קציר קמה וזרעו שבלים יקצור ישע' יז ה. וְהָיָה כעם ככהן כעבד כאדניו שם כד ב. וְהָיָה כחלום כחזיון לילה המון כל הגוים שם כט ז. וְהָיְתָה בבל וכו' כמהפכת אלהים שם יג יט. אללי לי כי הָיִיתִי כאספי קיץ כעללת בציר מיכ' ז א. — ה) *לקשור התנאי: אם הייתי חותך את ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי ברכ' לב:. אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם ובא חברך ונתן לך שלום היית מחזיר לו א"ל לאו ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך א"ל היו חותכים את ראשי בסייף שם לג.. היו המצריים אומרים אם היו אלה רוצים לשקר בנו היו נוטלין אותם בימי החשך ולא היינו מרגישים מד"ר שמות יד. ואם היה הענין כמו שאמרו היו המלכים מאריכים ימים או"ד ט. — ועם היה שָׁ, במשמ' אם באמת כך היה כמו שנוסח קודם: כי אין ראוי למנות עקר אלא מה שלא ירומם תורה אלהית זולתו וכו' ואם היה שימנה הנה הוא עקר פרטי לתורת משה העקרים א טו. ראוי קודם שנחקור מענין השארות הנפש אם הוא נמצא אם לא ואם היה שיהיה נמצא איך הוא נמצא רלב"ג, מלחמ' ה' א א. ואין אלו המושכלות גם כן הוות בעצמותם ואם היה שתהיינה מתחדשות בשכל ההיולאני שם ח. ואולי יחשוב אדם אם היה שאנחנו יאמין ונעשה המצות שנתן לנו משה שהם אלהיות וכו' יתחייב שנאמין לנביא אחר שיבוא בדבר השם ר"י אברבנאל, מפע' ה' י יא. אבל אם היה שהטבע הגשמי הנברא הוא בהכרח שם נז. ואם היה שכבר יוחד לענין בועז ורות ס' בפני עצמו לסבה מן הסבות אם כן יקשה למה סדרוהו חז"ל מכלל הכתובים ולא סדרוהו מכלל הנביאים הוא, הקד' לס' יהוש'. ואם היה שהוא כתב ספרו איך לא העידו הכתוב ג"כ שם. — °בִּהְיוֹת, לִהְיוֹת, להורות הסבה של האמור אח"כ: ובהיות הענין כן הנה יראה שמה שתקרא לו ההכנה לקבל המושכלות הוא בהכרח צורה רלב"ג, מלחמ' ה' א ב. ובהיות הענין כן יהיה האדם לבדו מבין שאר ההווים הנפסדים ראוי לגמול ועונש אוהב משפט, באור' לאיוב יג. בעבור היות שהנפש היא הדבר שבעבורה נהיה האיש איש וכי נמצא במציאות אנושית א"כ אין ראוי שנשכח אנחנו מה שעשתה אנחנו ר"ל מציאות עצמנו תגמ' הנפ' א.. שמקרה התנועה אינה דומה למקרה השחרות והלובן וכלה אמת מצד הצורה אמנם מצד היסוד קרוב מקרה התנועה להיותו יסוד ולא מקרה ר"י גיקטיליה, גינ' אגוז ב עד. שהרי אין עיניו של חבר נשואות בספור הזה אל קיום השבת עם היות שהכוזרי לקח לו ממנו יתד לתלות עליו חובת קבלתו קול יהודה, כוזרי א פו. — וקצת צורות משֻנות: בעבר לנסתרת הצורה הקדומה הָיַת במקום הָיְתָה: והית1 נבלת איזבל כדמן על פני השדה מ"ב ט לז.  הרי היא כמות שהית2 נגע' ד ז. שתחזור בהרתו לכמות שהית2 שם ח א. פרת כהן שהיית3 שומה אצל ישראל תוספתא דמאי ז י. ושלהן הית ושביעית הית הלכ' פסוק' לר' יהוד' גאון, קידוש'. — תִּהְיֵה במקום תִּהְיֶה: אל תִּהְיֵה4 לי למחתה ירמ' יז יז. — ועתיד מקוצר, אהא, תהא, עי' הָוָא. — *יְהוּ במקום יִהְיוּ: ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה שבת יז ה. התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו מקבלין עדות החדש בכל יום ר"ה ד ד. שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד שם. רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהו מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה תוספתא שבי' א א. אמר דוד אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ירוש' ברכ' ב א. התקין ר' יוסי בן חלפתא שיהו המשפחות עוברות והאבלים עומדין שם ג. שלא יהו ישראל כתרנגולין הללו שם ג ד. העונה אמן יתומה יהו בניו יתומים שם ח ט. היו יודעים שסרבנין וטרחנין הם אלא על מנת שתקבלו עליכם שיהו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים ספרי, בהעל' צא. ר' יהודה אומר מרבה הוא (נשים) ובלבד שלא יהו מסירות את לבו שם, שופט' קנט. עד שיהו פיו ולבו שוים פסח' סג.. באו ונתקן להם לצרות שיהו חולצות ולא מתייבמות יבמ' כז.. עזרא תיקן להם לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל ב"ב כב.. אל יהו משתעשעין ואל יהו נפשין ביום השבת מד"ר שמות ה. א"ל הקב"ה  קרא לזקנים ומנה אות בפניהם שלא יהו ישראל אומרים מעצמו נעשה כהן גדול שם ויקר' ה. שיהו פירותיך מתוקים שם במד' ב. — ואמר הפיטן: טוב נמת לאדירים, ישקלו כסף כפורים, כפר עון מכפרים, לעד יְהוּ משמרים שבת שקל', אתה אהבת. כי אלה יְהוּ מבפנים, ואלה מלפניהם מפנים, ואלה חוצה למו פונים יוצר זכור, אלהים. ונתן למולים ולערלים נפסל בהיא השעה, כדי שֶׁיְּהוּ בידם מצות מצויות להשתעשעה יוצר שבה"ג, אין ערוך.

— נִפע', נִהְיָה, נִהְיְתָה, נִהְיָתָה, נִהְיֵתָ — היה אחרי ההעדר, נעשה, קרה, werden, geschehen; devenir se passer; to become: אם מאת אדני המלך נִהְיָה הדבר הזה מ"א א כז, ר"ל המעשה שעשה אדניה להכריז א"ע למלך. כי מאתי נִהְיָה הדבר הזה שם יב כד, מה שנקרעו עשרת השבטים מעל בית דוד. כי שאל נא לימים ראשנים וכו' הֲנִהְיָה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש דבר' ד לב-לג. כמהו (כמו הארבה ההוא) לא נִהְיָה מן העולם ואחריו לא יוסף יואל ב ב. ואשלחה אליו לאמר לא נִהְיָה כדברים האלה אשר אתה אומר נחמ' ו ח. — ולנק נִהְיְתָה: והיתה צעקה גדלה בכל ארץ מצרים אשר כמהו לא נִהְיְתָה וכמהו לא תסף שמות יא ו. והיה כל הראה (את הפלגש הנתוחה) ואמר לא נִהְיְתָה ולא נראתה כזאת למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים שופט' יט ל. דברו איכה נִהְיְתָה הרעה הזאת שם כ ג. מה הרעה הזאת אשר נִהְיְתָה בכם שם יב. שמה ושערוריה נִהְיְתָה בארץ ירמ' ה ל. אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה-נִּהְיָתָה שם מח יט. והיתה עת צרה אשר לא נִהְיְתָה מהיות גוי עד העת ההיא דני' יב א. והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים הנה באה וְנִהְיָתָה נאם יי' יחזק' כא יב. — ועם לְ אחריו, נִהְיָה לְ: היום הזה במקור נדפס 'בזה' נִהְיֵיתָ לעם ליי' אלהיך דבר' כז ט. 

— פִע', *הִיֵּה, — עשה שיהיה: כל שאתה מהייה הימנו הרי הוא כמוהו קידוש' נח..