*, ש"נ, מ"ר הַכְרָזוֹת, —  שה"פ מן הכריז:  כולן צריכין הכרזה בבית דין (סנה' כו:).  ארבעה צריכין הכרזה המסית ובן סורר ומורה וזקן ממרא ועדים זוממין (שם פט.).  אותו מלאך שממונה על הכרזה אכזריאל שמו (מד"ר דבר' יא).  והתחילו בית דין להכריז על נכסי הגזלן כדי להגבות מהם הלוקח ואחר שהכריזו הכרזות לקחה הגזל מיד הגזלן (סמ"ג, מ"ע עג).  — °והכרזה בדבר מכירת נכסים:  וימי הכרזה שמונה עשר יום וכו' הרי ס' יום משהתחילה ההכרזה (רש"י ערכ' כב.).  להמתין ימי הכרזתינו בלא רבית (שם).  ומאימתי אוכל הטורף פירות שדה זו משיפסקו ימי ההכרזה (רמב"ם, מלוה ולוה כב יב).  וכל שב"ד מוכרין בקרקע של אחרים בקרקע של יתומים או של הקדש או של בעל חוב צריכין הכרזה וב"ד שמכרו בלא הכרזה נעשו כטועין בדבר משנה (שו"ת רשב"א תריז).  מלוה שירד לנכסי הלוה הוא עצמו בלא שומא והכרזה עד כדי חובו (תשו' הרא"ש סח יג).  קרקע שצוו בית דין לעשות שומא והכרזה כדי להוריד בו המלוה וכו' אם יש להורידו על פי אותה שומא והכרזה  או אם יש לעשות שומא והכרזה אחרת (שם פ ו).  — ומכירה בהכרזה:  ראובן היתה לו חצר בהכרזה ומכרה שמעון באותן דמים שהגיעה ולא היה לשמעון תשלום הדמים (שו"ת הרי"ף קח).  עוד טען ראובן שהפירות הוזלו מחמת ההכרזה ובשביל זה רוצה לנכות לו מהדמים והשיב שמעון כי אמת שתכף אחר ההכרזה הוזלו וכו'  אך אמנה אחר ההכרזה ימים או עשור חזרו השערים לכמות שהיו והוקרו יותר (שו"ת ר"מ אלשיך קכט).  כל העזבון נשאר בתפיסת בית הכומר ושם נמכרו נכסיו בהכרזה והמעות יהיה ליהודי בחובו (שו"ת חת"ם, יו"ד קכז).