°, ש"ז, — שה"פ מן הכריח, מה שמוכרח שיהיה, מה שצריך דוקא, שאי אפשר בלי זה, מה שאיזה כח מכריח שיהיה, Notwendigkeit; nécessité; necessity: אשר הביא הכרח החכמה האלהית להגידם לנו במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד (ר"ש א"ת, פתי' מו"נ).  ולזה יאמר שהוא מן ההכרח שיסודו נימוס מחכם או חכמים להגביל הנאה המגונה והעול והיושר בין אנשי המדינה (ו עקרים ל ט).  שבני אדם עצבים כשמביא ההכרח אל שיהיו מעשי ידיהם נשחתים (שם ב יד).  כי אין חפץ האל בדברים שהם על צד ההכרח כי אם בנדבה (שבט יהודה ז).  כי מה ההכרח להזכיר הנה בשביל זה הענין (ג"ע לר"א הקראי, קדוה"ח ג).  — ואמר החכם: ההכרח לא ישובח ולא יגונה (דרך אמונה לרמח"ל יב).  — בהכרח: ואין כל איש שיש לו דבר אחד בכח ראוי בהכרח שיצא הדבר ההוא אל הפועל אבל אפשר שישאר על חסרונו (ר"ש א"ת, מו"נ א לד).  כי כל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכרח מפני שאין תנועתו בעצמו (ר"ש א"ת, פתי' מו"נ).  יראה שמה שתקרא לו ההכנה לקבל המושכלות הוא בהכרח צורה (רלב"ג, מלחמ' ה' א ב).  שהבורא הוא בהכרח אחד בלבד ואין נמצא זולתו (ספורנו, אור עמים, אחדות).  שאלו המאורעים באו עליו להכרח החומר אשר אין מפלט ותחבולה להנצל מהם (אוהב משפט, באור' לאיוב א א).