— קל אינו נהוג.

— פִע', הִלֵּל, יְהַלֵּל, הַלֲּלוּ, הַלֲּלִי, הִלֲּלוּךִָ,ְ מְהללים, — א) פצח בקול רנה וששון, jauchzen; pousser des cris de joie; to jubilate: כי כה אמר יי' רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הַלְלוּ ואמרו הושע יי' את עמך ירמ' לא ז. ושפתי רננות יְהַלֶּל פי תהל' סג ו. — ובפרט לשבח ולפאר את האלהוּת וכיוצא בזה: ויראו אתו העם וַיְהַלְלוּ את אלהיהם כי אמרו נתן אלהינו בידנו את אויבנו ואת מחריב ארצנו שופט' יו כד. ואכלתם אכול ושבוע וְהִלַּלְתֶּם את שם יי' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא יואל ב כו. שירו ליי' הַלְלוּ את יי' כי הציל את נפש אביון מיד מרעים ירמ' כ יג. כי מאספיו יאכלהו וְהִלְלוּ את יי' ישע' סב ט. אֲהַלְלָה שם אלהים בשיר תהל' סט לא. יְהַלְלוּ שמו במחול בתף וכנור יזמרו לו שם קמט ג. אספרה שמך לאחי בתוך קהל אֲהַלְלֶךָ שם כב כג. כי לא שאול תודך מות יְהַלְלֶךָ ישע' לח יח. בית קדשנו ותפארתנו אשר הִלֲלוּךָ אבתינו היה לשרפת אש שם סד י. הַלְלוּהוּ כל מלאכיו הַלְלוּהוּ כל צבאו הַלְלוּהוּ שמש וירח הַלְלוּהוּ כל כוכבי אור הַלְלוּהוּ שמי השמים והמים אשר מעל השמים תהל' קמח ב-ד. הַלְלוּהוּ בתקע שופר הַלְלוּהוּ בנבל וכנור הַלְלוּהוּ בתף ומחול הַלְלוּהוּ במנים ועגב שם קנ ג-ד. — הַלְלוּ־יָהּ, בפרט בתחלת המזמורים וחתימתם, כעין קריאה וזרוז להקהל: הַלְלוּ־יָהּ הודו ליי' כי טוב תהל' קו א. ברכי נפשי את יי' הַלְלוּ־יָהּ שם קד לה. — ונתאחדו שתי המלים למלה אחת הַלְלוּיָהּ, עי' זה הערך. — ועם לְ אחריו: ויקמו הלוים מן בני הקהתים ומן בני הקרחים לְהַלֵּל  ליי' אלהי ישראל בקול גדול למעלה דהי"ב כ יט. ועתה אלהינו מודים אנחנו לך וּמְהַלְלִים לשם תפארתך דהי"א כט יג. וּמְהַלְלִים ליי' יום ביום הלוים והכהנים בכלי עז ליי' דהי"ב ל כא. — ב) הִלֵּל את פלוני, ספר שבחו, loben; louer; praise: ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד ויראו אתה שרי פרעה וַיְהַלֲלוּ אתה אל פרעה בראש' יב יד-יה. ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים וַיְהַלְלוּהָ שה"ש ו ט. יְהַלֶּלְךָ זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך משלי כז ב. — ובהרחבה לדברים לא בע"ח: תנו לה (לאשת חיל) מפרי ידיה וַיְהַלְלוּהָ בשערים מעשיה משלי לא לח. 

— פֻע', הֻלַּל, בינ' מְהֻלָּל, — שהללו אותו: גדול יי' וּמְהֻלָּל מאד בעיר אלהינו הר קדשו תהל' מח ב. ממזרח שמש עד מבואו מְהֻלָּל שם יי' שם קיג ג. אלוה כל בריות, אדון כל תולדות, הַמְּהֻלָּל ברב התשבחות תפלת נשמת. לפי שכלו יְהֻלַּל איש משלי יב ח. איך אבדת נושבת מימים העיר הַהֻלָּלָה1 אשר היתה חזקה בים היא וישביה יחזק' כו יז. — הֻלְּלָה הבתולה, עשו לה הלולים, הכניסוה לחֻפה בשירים מספרים תהלתה ושבחה: בחוריו אכלה אש ובתולתיו לא הוּלָּלוּ2 תהל' עח סג. 

— הִתפ', הִתְהַלֵּל, — א) שמח ושש בהלולים, frohlocken; pousser des cris d`allégresse; to exult: ואתה תגיל ביי' בקדוש ישראל תִּתְהַלָּל ישע' מא יו. ביי' תִּתְהַלֵּל נפשי ישמעו ענוים וישמחו תהל' לד ג. ישמח צדיק ביי' וחסה בו וְיִתְהַלְלוּ כל ישרי לב שם סד יא. לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך לְהִתְהַלֵּל עם נחלתך שם קו ה. הִתְהַלְלוּ בשם קדשו ישמח לב מבקשי יי' שם קה ג. — ב) הִלֵּל את עצמו, התפאר, sich rühmen; se vanter; to boast oneself: אל יִתְהַלֵּל חגר כמפתח מ"א כ יא.  אל יִתְהַלֵּל חכם כחכמתו ואל יִתְהַלֵּל הגבור בגבורתו אל יִתְהַלֵּל עשיר בעשרו כי אם בזאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל השכל וידע אותי ירמ' ט כב-כג. רע רע יאמר הקונה ואזל לו אז יִתְהַלָּל משלי כ יד. אל תִּתְהַלֵּל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום שם כז א. — הִתְהַלֵּל בְּדָבָר: והתברכו בו גוים ובו יִתְהַלָּלוּ ירמ' ד ב. ביי' יצדקו וְיִתְהַלְלוּ כל זרע ישראל ישע' מה כה. הבטחים על חילם וברב עשרם יִתְהַלָּלוּ תהל' מט ז. מה תִּתְהַלֵּל ברעה הגבור חסד אל כל היום שם נב ג. איש מִתְהַלֵּל במתת שקר משלי כה יד. — ג) כמו פֻעל, שהללו אותו: שקר החן והבל היפי אשה יראת יי' היא תִּתְהַלָּל משלי לא ל. בשעה שעושה הקב"ה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל זבח' קיה:.