הַלְלוּיָהּ
1, — מלה נהוגה כעין פתיחה וחתימה למזמורי הלל להאלהות, Halleluja, alleluia: הַלְלוּיָהּ הללי נפשי את יי' (תהל' קמו א). הַלְלוּיָהּ הללו את יי' מן השמים (תהל' קמח א). כל הנשמה תהלל יה הַלְלוּיָהּ (תהל' קנ ו). — °ומ"ר: אחרי מקראות תהלים הללויות (הרוקח, סי' שסג).
1 מחֻבר משתי המלים הללו יה. בקצת ספרים כתובה שתי מלים ובקצתם מלה אחת. וזו מחלקת ישנה, עוד בזמן התלמוד: רב ושמואל חד אמר הללויה וחורנה אמר הללו יה מאן דאמר הללו יה נחלק יה נחלק ואינו נמחק מאן דאמר הללויה נמחק ואינו נחלק (ירוש' סוכ' ג ח).