°, ת"ז, לנק' הֲלָצִית, מ"ר הלציים, הלציות, — א) מטבע ההלצה: והגזרות המולידות תולדות הכרחיות מופתיות או נצוחיות או הלציות או הטעיות או שיריות (כוזרי ה יב).  וזהו טענתם ההלציית כי כמו שהשור הבר יעשה בזנבו כדמות חצי עיגול כן אלו העיגולים חציים לבד נגלים לנו לעולם (ר"א בר חייא, אושפי' ב).  ובכאן הותר זה הספר ההלציי (רלב"ג, מלחמ' ה' ו א יח).  — ב) בעל הלצה: וחז"ל פרשו אם זרחה השמש עליו שהוא דבור הלציי בדרך משל (ר"י אברבנאל, משפט').  ולכן שמה התורה והנביאים שרשים מה ע"ד הקבלה והביאור ההלציי והנצוחיי (ר"א דלמדיגו, הקד' בחי' הדת).  ואמנם (הדעת) החמשי הוא הלציי וזה שבהנחתינו יש מאין לא היה לו נושא יקבל החלוקה ממחוייב (אור ה', ר"ח קרשקש ג א ה).   כל הדבורים הכתובים בסה"ק הם שלשה הא' הוא ספוריי וכו' והב' הוא הלציי כגון ישעיה ירמיה יחזקאל וכו' (מתק שפתים 29).  ולמך הוכיח אתהן בדבור הלציי ושיר כדי שיכנסו דבריו בלבן (שם 31).  ואחר כן אמרה (אביגיל) כי כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו זה הקיום אשר בו הוכיחה שראוי לו לבלתי השים אל לבו כי בטבעו הוא לשלם רעה תחת טובה והנה בכאן אחד מהיפויים ההלציים ר"ל ההעתקה (נופ' צופ', מסיר ליאון א ז).  וראוי שתדע כי כל אלה הם מופתים הלציים לקוחים על צד הקינה והאוננות ולא יולידו תולדה צודקת (אבן שועיב, קול בוכים ב ט).  כמו שנודע מטיטוס שהיה הלצי והגיוני מדבר במשלים והלצות (דרך אמונה, ביבאגו ג).  והנה עלה בידינו מכל מה שאמרנו שההלציי מבני אומתנו ראוי שיקח הקדמותיו ממה שנמצא כתוב בספרים האלה התוריים (נופ' צופים, מסיר ליאון ב יז).  יען יצטרך ההלצי לפעמים לבאר דבר יותר מועיל מדבר יתחייב המצא אצלו המקומות והמשקולות אשר בהם ישקל היות הדבר יותר מועיל ויותר משובח (שם ב יו).  ובזה השתבשו החכמים ההלציים מאומתנו ר"ל המעיינים בפשט התלמוד (ר"י אבן גרונדי, באור לאיוב).  והשיבני דבר אם תוכל אך בתשובה ולא בחלוקים ומשלים וקול דברים כמנהג ההגיוניים וההלציים (ר"י מודינא, ארי נוהם ל).