א. הִלְקֵט
* 1, פ"י, — הִלְקֵט את העוף, הכריח אותו שילקט בלשונו, במקורו, ובהרחבה הכניס אֹכל לתוך מקורו: ואין ממרים את העגלים אבל מלעיטין ומהלקטין לתרנגולין (שבת כד ג). מהלקטין לאווזין ולתרנגולין וליונה הרדסייאות ונותן להם מים (תוספתא שם יח ד).
1 פרשו בגמ' (שבת קנו.) בפרוש מלשון לקיטה, שאמרו שם: ודלא לקיט בלישניה מהלקיטין ליה. ע"כ. והנה היה הדין נותן לאמר בעבר' מלקיטים, אך נשארה ההא נראה ויוצאת בהברה מפני שנתיחד לפעל מיוחד בפני עצמו.