°, ש"נ, —  שה"פ מן הִלְקָה: בן בביי (היה ממונה) על ההלקאה ברצועה (פי' המשנ' לרמב"ם, שקל' ה א). ולא תמנע ממנו (מבנך) בכל יום הלקאה וכו' ואם תראה שלא יועיל בו הלקאה עזוב אותו (א"ב של ב"ס). מה הזהב צריך הלקאה אף הנער צריך הלקאה (שם).