ש"נ, בכנ' הֱמֵהֶם, — נרדף עם המון: החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מֵהֱמֵהֶם1 ולא נה בהם (יחזק' ז יא). — ואמר הפיטן: בהם ארובות נתק, וימח המונם ומהמהם, הצפין תמים בנרתק, כי נמצא בן מנחם (עבוד' לרסע"ג, קובץ מעש' גא'). — ומצוי השמוש בדבור זה במשמ' לא מהם ולא מכל מה ששיך להם: שונאי חנם הוציאו עלי דבה רעה כזו באמרם שאני חולק גם על הקדמונים וכו' לכן אינני חושש מהם ומהמהם אכן מחויב אני להוציא מדעתו שלא יכשל בחשד חנם (שאל' יעבץ ב כא). ולא ימס דונג לבבך מהם ומהמונם ומהמהם (שו"ת תורת אמת, הקד' נכד המחב'). בן אדם מהר המלט מהם, ובל תלחם במנעמיהם לא מהם ולא מהמהם כי אף יי' חרה בהם (תוכח' מוסר, עזר' הבבלי א).
1 אין ספק בדבר כי כל כתוב זה הוא משובש, וכבר התלבטו הקדמונים והאחרונים בפרוש צרוף המלים האלה ובפרט בפרוש מלת מהמהם, ולא עלה בידיהם כלום. עכ"פ לפי הנוסח המקובל פרשו רוב הקדמונים במשמ' המון, ויש שפרשו במשמ' קול שאון. ועי' עוד ערך °הֶמְהֶם.