, פ"ע, הָמִיתִי, הָמִיתָ, יֶהֱמֶה, הָמוּ, נֶהֱמֶה, יֶהֱמוּ, — השמיע קול עבה וגס מתוך החזה, כמו הקול שמשמיעים קצת בעלי חיים בפרט ברגזם, כמו הַדֹּב,  וגם קולות שאון של לא בע"ח כמו הים בהתגעשו, וכדומה, brummen; mugir; to growl: הָמוּ גוים מטו ממלכות נתן בקולו תמוג ארץ תהל' מו ז. נֶהְמֶה כדבים כלנו ישע' נט יא. ישובו לערב יֶהְמוּ ככלב תהל' נט ז. — והיונים: כיוני הגאיות כלם הֹמוֹת יחזק' ז יו. — ולשאון גלי הים: אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו וְהָמוּ גליו ולא יעברנהו ירמ' ה כב. וְהָמוּ גליהם כמים רבים שם נא נה. קולם כים יֶהֱמֶה שם ו כג. רגע הים וַיֶּהֱמוּ גליו שם לא לה. יֶהֱמוּ יחמרו מימיו תהל' מו ד. הוי המון עמים רבים כַּהֲמוֹת ימים יהמיון ישע' יז יב. — וקול שופר ושאון גדול של עם רב בחלל האויר וכדומה: וישמע יואב את קול השופר ויאמר מדוע קול הקריה הוֹמָה מ"א א מא. — ולקול כלי הנגון הדומה לזה, ובהשאלה להמֵעים, להלב: על כן מעי למואב ככנור יֶהֱמוּ ישע' יו יא. על כן לבי למואב כחללים יֶהֱמֶה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יֶהֱמֶה ירמ' מח לו. — ולקול אנחה מפני צער ויגון: הֹמֶה לי לבי לא אחרש כי קול שופר שמעתי ירמ' ד יט. ערב ובקר וצהרים אשיחה וְאֶהֱמֶה וישמע קולי תהל' נה יח. מה תשתוחחי נפשי ומה תֶּהְמִי עלי הוחילי לאלהים שם מב יב. — הָמוּ לו, הָמוּ עליו המֵעים, לרגש החבה וכלות הנפש שמרגיש אדם לזולתו, מפני רחמים, מפני חבה, וכיוצא בזה: הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן הָמוּ מעי לו רחם ארחמנו ירמ' לא כ. דודי שלח ידו מן החור ומעי הָמוּ עליו 1 שה"ש ה ד, המי. — *הָמָה לדבר, משתוקק אליו, בבנין פִעֵל: שהמו אחרי המוני המוניות מד"ר שה"ש, כרם.  שהמו אחרי הבעל ולפיכך באו עליהם המונים שהמו אחריהם המוני מלכים שם. ענו ושפל רוח בלתי הומה אחרי התאוות והכבודות ר"י אברבנאל, נחל' אבות ו. הגויים שלא ידעו את השם ולא קראו בשמו והמה הומים אחרי הבלי העולם וישימו תכליתם בקנין העושר הוא, זבח פסח, שפוך. שלב האדם הומה אחר ההבל צידה לדרך, ר"מ בר זרח א ה. — והומה לקראת: באר מים חיים בתוכו להשקות ממנו כל איש אשר צמא ולקראתו הומה ר"י מפיסא, מנח' קנא' יו. — ועם פעל אחריו: קודם ראותי את פניך הייתי הומה למצא איש כמוך וכו' ועתה נכפלה המייתי וכו' כי אהמה ללמוד בן המלך והנזיר יז. משם (מארץ משך) יבאו הסוסים האבירים הומים ומתאוים אל הנקבה שרשי רד"ק, משך, בשם ראב"ע. ומי שהוא אוהב יין ויהיה הומה להתענג בהם לא יעשיר רלב"ג, משלי כא. — °והמה על דבר: כן החושק ההומה על חשוקו השמועה עליו תשקיט המיית לבבו מלמ' התלמי', בשלח. כי טבע האדם שהוא הומה מאד על סתריו עד שיגלה אותם שם, תולדות. ולכן נמנע מגזל ועריות ושפיכות דמים כי לא היו טבעיו רותחים ולא הומים על המשגל ורציחות ובלעם היה בו ההפך כי מזגו אבריו השרשים היו חמים מאד ולכן המו טבעיו עליו והיה איש משתלח אל העבירות הוספ' לתגמ' הנפ' מה:.

— פִע', * הִמָּה אחרי דבר, — השתוקק והתאוה לו: שכל מי שהומה ומהמה אחרי תורה ותלמוד אין לו מה הנאה יש לו מד"ר ויקר' כב. שכל מי שהוא מהומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו שם, קהל' ה ט. 

פֻע', *הֻמָּה, בינ' מְהֻמֶּה, מְהֻמָּה, מהומה, — השתוקק והתאוה, בהול: מתוך שמהומה לביתה לא בדקה נדה ה.. מתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין ולסדקין שם. שכל מי שהוא מהומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו מד"ר קהל' ה ט.